ג/ 155 - סוד ההשגחה בעת ההשגה

כותרת משנה: שיעור 155 - ח"ג, פרק נא[6], פסקאות 23-27

תאריך: ראשון, כד תמוז התשפ"א

תקציר: הרמב"ם חידד היבט עיון מופלא בסוגיית ההשגחה (שיש בו תוספת על כל האמור בפרקי ההשגחה), שלא רק שרמת ההשגחה משתנית בין בני אדם שונים לפי רמות השגתם, אלא שינויי רמת ההשגחה נמצאים גם אצל האדם השלם עצמו בין עתותיו השונות. כך שלא דומה רמת ההשגחה עליו בעתות דבקותו בדעת ה' בפועל לעומת ההשגחה עליו בשעה שמרוכז בענייני העוה"ז וצרכיו.

הרמב"ם ביאר את עקרון ההשגחה הזה במנגנון פילוסופי עמוק, (שיש בו גם קורטוב של ביקורת על הפילוסופים שהכחישו את ההשגחה האישית, בעוד שלפי המנגנון שהציע הרמב"ם אין שום הצדקה להתכחש להשגחה כזו אפילו לפי עקרונותיהם כולם). ביארנו את הדברים והוספנו לטעון שמנגנון זה אינו מנגנון ההשגחה היחיד במשנת הרמב"ם (ועוד נוסיף לבאר ולבסס טענתנו בע"ה בשיעור הבא).

הרמב"ם הביא למנגנון ההשגחה החדש שביאר ראיות מופלאות משירת האזינו, מדברי הנביאים (ישעיהו, תהילים ואיוב) ומשיר של פגעים (=תהילים צא).