ג/ 054 - ”כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ - כֵּן גָּבְהוּ... מַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם”

כותרת משנה: שיעור 54 - ח"ג, פרק כ[1], פסקאות 1-4
תאריך: שלישי, כח טבת התשפ"א
תקציר: בפרק כ ניגש הרמב"ם לבאר לעומקו את מושג הידיעה הא-להית והוא מוציא מתפיסות הפילוסופים והכלאם שנכשלו בו בהכחשתו או בפירושו בצורה מוטעית ואבסורדית.
הוא פותח בעובדות המוסכמות על כל אנשי העיון שאין לייחס לבורא שינוי וריבוי ולכן גם בידיעתו לא יכול להיות שינוי או ריבוי,
ואחר הוא מראה את הקושי בו נתקלו כלל המעיינים לתאם את הידיעה הא-להית הלא מתרבה ולא משנתה כך שתדע את אינסוף הפרטים המשתנים בעולם ועוד לפני היותם.
בסוף הדברים מלמדינו הרמב"ם כיצד כל הקשיים הללו בטעות יסודם - בטעות החמורה שיש בעצם ההנחה כאילו הידיעה הא-להית הרי היא כמושג הידיעה האנושית המוכרת לנו - ושלפי האמת שידיעת הא-ל אינה דבר אחר מעצמות הא-ל הבלתי ניתנת להשגה - הרי שכל הקשיים מתבטלים מיסודם.