רון קופמן :אני לא מחפש מחמאות, חונכתי שלא בוכים, נלחמים.

בפרק הזה רון קופמן מדבר לא כמו הפרשן שכולם מכירים, אלא כאדם שנאלץ להתמודד עם גבולות, עם פחד ועם שאלות שלא עולות בשידור.על חיים שמונע מצורך עמוק באישור, ממאבקים פנימיים ומרגעים שבהם הגוף והחיים עצרו אותו בכוח.

השיחה נכנסת ישירות לאופן שבו הכעס ניהל את חייו הוא מספר איך טון תקיף וצעקני הפך עם השנים לשפה מקצועית וגם למנגנון הגנה, כזה שעוזר לו להחזיק שליטה אבל מרחיק ממנו אנשים. הוא מספר על זוגיות שלו ששם ומול הילדים הוא מרשה לעצמו להיות רך, על בחירה מודעות לצמצם מעגל חברים, ועל ההבנה שחבר אמיתי הוא מי שמופיע כשאין שליטה וכשצריך עזרה.

חלק מרכזי בפרק מוקדש לאשפוז הארוך שעבר. קופמן מתאר ימים ולילות במחלקה, את הגוף שמפסיק לציית, את התלות המלאה בצוותים, ואת התחושה הקשה של אדם שרגיל לשלוט ופתאום צריך לבקש עזרה כדי לקום מהמיטה. הוא מדבר על ההתמכרות למורפיום ועל הצורך להעביר את עצמו גמילה מחדש ועל המקומות שבהם הבין עד כמה הוא לבד בתוך המערכת לצד ההערכה הגדולה שלולרופאים ולאחיות.

הוא מדבר על פוליטיקה, על חוסר אמון עמוק במערכת, על הבחירה לא להצביע, ועל תחושת ניתוק מהשיח הציבורי. בתוך זה עולה גם סיפור כואב על עזיבת הילדים את הארץ, על ההבנה שהוא הפסיד במאבק להשאיר אותם כאן, ועל ההחלטה לא למנוע מהם עתיד אחר גם כשהמחיר האישי כבד

לרכישת מוצרי מיקוליביה לחצו כאן

https://mycolivia.co.il/product-category/סדרות/תמיכה-עצבית/?utm_source=all_in_podcast&utm_medium=story&utm_campaign=best_seller_sales

לרכישת מוצרי מכבי פארם לחצו על הקישור

https://maccabipharm.maccabi4u.co.il/?utm_source=allin&utm_campaign=MaccabiPharmOnline

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.