את איסטנבול שבה היא נולדה, את השפה התורכית ואפילו את בית המשפחה היא לא זוכרת אף שהייתה בת עשר כשהגיעה עם משפחתה ארצה. כי החיים החדשים של הילדה דולי גרינברג, שהפכה לימים לשופטת בית המשפט העליון דליה דורנר, החלו בטראומה נוראה: אביה נפטר, אמה הפסידה את מרבית הכספים שהותיר אחריו, והיא ואחיה הקטן נשלחו למוסד. דולי/דליה אמנם חלמה שוב ושוב שאביה חוזר לחיים ומאפשר לה לחזור ולהיות ילדה שמשחקת בבובות, אבל בפּועל היא לקחה על עצמה את תפקיד ראש המשפחה. נפגשנו בלשכתה הצנועה בבית שפט העליון, ושוחחנו על חייה האישיים, על התאבון לקריירה, על המעבר מהצבא לאזרחות שבמהלכו השילה מעליה את הביטחוניזם ופיתחה, בין היתר, תודעה פמיניסטית, וגם על הסיבה שבגללה בגיל 89 אין לה כוונה לנוח, ומדגדג לה בקצות האצבעות לקחת פיקוד על משפט נתניהו.
על אודות המכון הישראלי לעיתונות אפשר לקרוא באתר.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso