מוטי פוגל, העורך ומבקר הספרות, מגדיר את עצמו כמי שחי במילים, והאמת היא שלא מילים חסרו לו כדי לספר לי על אחיו אודי. ההסתייגות שלו מלחלוק את החוויות האישיות בחייו (שהיא – כפי שהוא מודה – מעורבת ברצון עז לספר עוד ועוד) נובעת מההבנה שעם כל האמפתיה, העניין, הזעזוע והרצון לנחם, ישנו גבול ברור בין מי שחוו שכול ומי שלא. נפגשנו לשיחה בביתו של מוטי בירושלים, כדילדבר על האבל שלו, שתים עשרה שנה אחרי שאחיו, גיסתו ושלושה מילדיהם נרצחו בפיגוע באיתמר.
שוחחנו על הניסיון המתמשך להבין את משמעות ההיעדר של אדם, אח, שהקשר עמו אמור היה להיות הממושך ביותר בחייו וכמובן גם על העניין הציבורי שמפקיע במידה מסוימת את האבל מידי המשפחה. בין השאר שאלתי את מוטי איך אפשר לעכל אובדן, שנגרם על ידי אדם אחר, בכוונה תחילה.
קראו את הרשימות של מוטי פוגל בבלוג שלו.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso