שאול הוא יזם ומנכ״ל של חברות סטארטאפ ובשיחתנו תאר בצורה כנה וחשופה את המאניה-דיפרסיה המטאפורית שליוותה אותו בעשור האחרון, בהיותו עסוק בשאלת 'מהי הצלחה?' ואיך הוא מודד אותה.
את פלייבאז הוא הקים בגיל 36.
יזמים רבים יוצאים לדרך היזמית בהתרגשות ומתוך מקום של לשנות את העולם. אצל שאול זה התחיל מספק דכדוך-ספק דכאון. הוא היה במירוץ מטורף אחרי תחושת ההצלחה - איך להיות מפורסם? להתעשר? להיות על שער הWall St. Journal?
ואז הגיע לו הרעיון שלימים יהיה Playbuzz. פתאום, הוא רצה להצליח מתוך אמונה ברעיון ולא מתוך קידוש עצם ה...
שאול הוא יזם ומנכ״ל של חברות סטארטאפ ובשיחתנו תאר בצורה כנה וחשופה את המאניה-דיפרסיה המטאפורית שליוותה אותו בעשור האחרון, בהיותו עסוק בשאלת 'מהי הצלחה?' ואיך הוא מודד אותה.
את פלייבאז הוא הקים בגיל 36.
יזמים רבים יוצאים לדרך היזמית בהתרגשות ומתוך מקום של לשנות את העולם. אצל שאול זה התחיל מספק דכדוך-ספק דכאון. הוא היה במירוץ מטורף אחרי תחושת ההצלחה - איך להיות מפורסם? להתעשר? להיות על שער הWall St. Journal?
ואז הגיע לו הרעיון שלימים יהיה Playbuzz. פתאום, הוא רצה להצליח מתוך אמונה ברעיון ולא מתוך קידוש עצם ההצלחה עצמה. אבל זה היה חזק ממנו.
10 שנים בPlaybuzz היו רכבת הרים מטורפת. ברכבת הרים יש הרבה עליות ומורדות - אבל יש שם בעיקר חוסר שליטה. וכשיש חוסר שליטה לא מוכלת - מתעוררת גם חרדה. אחת הבעיות המרכזיות - היא כשהיזמים מתבלבלים בין הסטארטאפ לבין עצמם. הם מרגישים כאילו אחד הם. ואז, ישנו בלבול בין הערך העצמי של עצמנו לבין התוצאה של הפעולות שלנו. זה משית לחץ מאד גדול שיושב טוב טוב על הכתפיים, וזה הרסני להחזיק את זה באופן הזה לאורך זמן. סימון ביילס, מתעמלת הקרקע האולימפית, בדיוק פרשה ממשחקי האולימפיאדה בטוקיו 2021, כיון שחשה שהלחץ המנטלי רב מידי, והיא ידעה לעצור בזמן כדי לא לפגוע בעצמה - קרי, יצרה את ההפרדה הזו בין מי שהיא והתפקיד המקצועי כדי לשמור על עצמה.
איך מתמודדים עם חרדה?
- אמפטיה אנושית זה המענה הכי נגיש. סביבה תומכת שתחזק ותכיל. לדבר בצורה גלויה על מה שקורה, לשתף ולשקף את שחשים מבפנים. לא לנסות להיות גיבורי על.
שאול מתאר כמה שנים הרגיש שהוא חייב להחזיק הכל, לא להראות את הסדקים, והוא שילם על כך מחיר כבד. הוא הביא עימו הרבה אנרגיה שלילית לתוך סיטואציות, מה שפגע בהרבה אנשים יקרים בדרך. עם הזמן, הוא למד להקיף עצמו באנשים אמיתיים שרוצים בטובתו, ולא רק 'מעריצים מלטפי אגו'. זה הכניס הרבה אוויר למפרשים.
- שאול מתאר רגע קשה בו הכנסות החברה נחתכו ב- 30% בין לילה בגין שינויים רגולטוריים, ובבת אחת נשמטה הקרקע מתחתם. הם היו חייביים לעצור הכל ולהפסיק לדמם - ופיטרו 50 אנשים - שלא מזמן שכנעו אותם להצטרף אליהם… זה עורר אצל שאול חרדה קשה.
אחד הכלים היעילים להתמודד עם החרדה - הוא לפרק אותה לגורמים. במקום להרגיש שמתמודדים עם מיליון דברים וזה סוגר עלינו - פשוט לעשות אנליזה, לשאול עצמנו "ממה אני חושש" ולייצר רשימה של דברים. עצם רשימת הדברים - קצת משחררת לחץ, וכשיש רשימה של בעיות קטנות - אפשר למצוא פתרונות. ואז הרשימה מצטמצמת, ונשארים מעט יותר דברים המדירים שינה מעינינו.
איך מכילים הצלחה?
יזמים בתחילת דרכם נורא רוצים להצליח. הם מאמצים לעצמם נרטיבים ותולים את האהבה העצמית שלהם בהצלחות חיצוניות. אבל ההצלחה - היא באמת מסחררת, ורחוקה מלהרגיש שחרור ופורקן. מגיע עימה שלב אחר וחדש לגמריי - עוד יותר גדול, עוד יותר מלחיץ.
פעמים רבות מנסים לתחקר איך הסטארטאפ הצליח. יש פקטורים רבים שאפשר לנסות לדייק ולמדוד אותם בצמיחת חברה - אבל יש לא מעט דברים שלא פשוט לשים עליהם את האצבע, והם נכנסים תחת מטריה כזו שנקרא לה מזל. מאד קשה לחזות מה יוביל חברה להצלחה מטאורית, ומה יהיה הדבר שיגמור אותה - וזה מדגיש כמה במסע הזה יש אלמנטים שהם לא בשליטתנו (מעבר לרעיון, טכנולוגיה, צוות, משקיעים טובים, לקוחות וכו').
Playbuzz החלה להצליח אחרי שנתיים, ובין לילה. ב 27.2.2014 מ1,000 יוזרים - למחרת הם היו למעלה ממיליון. משתמשת מאנגליה יצרה פריט תוכן ויראלי, החזון קרם עור וגידים והיה קשה להכיל זאת. עם ההצלחה - גדלות גם הציפיות. עד כה לא היה להם מה להפסיד - פתאום - הם פחדו לאבד את הכל. החלו החששות - איך להגן על ההצלחה הזו. בהחלט חשוב להנות מהצלחות ולדעת לנשום אותן לתוכינו - אבל צריך להישאר עם רגליים על הקרקע. שאול לא פעל כך. במילותיו שלו, הוא מתאר את 'שגעון הגדלות' שחש - לרצות עוד מיליונים, להתחרות עם חברים, לקבל עוד כותרות. הוא מודה שהרגיש רדוף. במשך שנים רבות הרדיפה הזו ניהלה אותו.
איך מאזנים?
שאול משתף איך חי 5 שנים רחוק ממשפחתו, על קו ניו יורק-לונדון-ישראל ואיך היום הוא יודע שהיה צריך לבחור מסלול מאוזן הרבה יותר. הוא גדל עם אבא מאד מסור לקריירה - שאין לו זמן, עסוק. ובמקום לתקן זאת באבהותו שלו - הוא עשה בדיוק את אותו הדבר. הוא היה כ"כ רדוף ע"י הצורך להצליח בגדול - שהיום הוא יודע להגיד שפעל מתוך אימפולסים ואיבד את הדרך לעיתים. אלו הם מחירים מאד כבדים שהסביבה שילמה.
עבור שאול - הכתיבה היתה משחררת. הוא לקח צעד אחורה, עזב את Playbuzz והתחיל לכתוב. ולכתוב. כבר כמה שנים שהוא כותב ולאחרונה אף פרסם את ספרו "מוכרי החלומות" - שאינו אוטוביוגרפי, אך בהחלט משקף דימיון רב לחוויות אותן הוא חווה.
שאול גם החל בטיפול פסיכולוגי - לקח לו הרבה זמן לפנות לכך מקום רגשי ופיזי - ולהיות מסוגל לבקש עזרה.
זה העביר אותו תהליך מדהים שתן לו המון כח ופרספקטיבה.
שאול מדגיש, כמה חשוב ליזמים כבר בתחילת הדרך, לקבל את התמיכה המנטלית הזו, כי הלחץ מאד מאד גדול, ואיך לדעתו כל קרן הון סיכון צריכה להעמיד איש מקצוע שידע לתת את המענה המנטלי ליזמים.
היום הוא מוביל את המיזם הבא שלו - והפעם משתדל לעשות זאת בצורה הרבה יותר מאוזנת ומודעת.
