איך מכילים מגה הצלחה כשאת חותמת על הסכם השקעה של 100 מיליון דולר, שבועיים אחרי לידה?
עינת ממש לא אוהבת שמדביקים לה טייטלים מפוצצים, היא מאד צנועה, משימתית ובאה לעבוד.
כשהגיוס התפרסם בערב יום חמישי - היא פשוט היתה overwhelmed וסגרה את הטלפון ממבול ההודעות. כיבתה את כל ערוצי התקשורת וצללה להיות אוף ליין בים במכמורת. היא רק רצתה שקט.
עינת מספרת שלמרות ההצלחה הגדולה, מבול ההודעות וההתנפלות, היא לא נותנת לזה לבלבל אותה ולוקחת דברים בפרופורציות. זה הישג מדהים, לבל נטעה, אבל היא שומרת על צניעות, ומדגישה כמה זה מסע של אנשים, במהלכו היא הקי...
איך מכילים מגה הצלחה כשאת חותמת על הסכם השקעה של 100 מיליון דולר, שבועיים אחרי לידה?
עינת ממש לא אוהבת שמדביקים לה טייטלים מפוצצים, היא מאד צנועה, משימתית ובאה לעבוד.
כשהגיוס התפרסם בערב יום חמישי - היא פשוט היתה overwhelmed וסגרה את הטלפון ממבול ההודעות. כיבתה את כל ערוצי התקשורת וצללה להיות אוף ליין בים במכמורת. היא רק רצתה שקט.
עינת מספרת שלמרות ההצלחה הגדולה, מבול ההודעות וההתנפלות, היא לא נותנת לזה לבלבל אותה ולוקחת דברים בפרופורציות. זה הישג מדהים, לבל נטעה, אבל היא שומרת על צניעות, ומדגישה כמה זה מסע של אנשים, במהלכו היא הקיפה את עצמה בסופר טאלנטים. כששאלתי אותה איך הלכה למעשה מנהלים חברה של 250 עובדים, בשווי של מעל מיליארד דולר, עם 3 ילדים קטנים בבית, ביניהם תינוק בן יומו? עינת כמו עינת, משימתית ומפוקסת - מעמידה צוות, עזרה בבית, שומרת על גבולות ובוחנת בקפידה מה עושה לה טוב ובמה היא משקיעה את זמנה, כשהיא עובדת 17-18 שעות ביממה.
עינת התלבטה אם לחתום על מסמך ההשקעה. העינת שבה - לא רצתה. זו היתה תקופה עמוסה, הורמונלית, שבועיים לאחר לידה, חיווט משפחתי חדש. לעומתה, לעינת המנכ"לית, לא היתה את הפריבילגיה לסרב, זה היה גדול ממנה. והיא ידעה שיהיה בסדר, הרי היא "על זה" כבר מגיל צעיר.
לא בטוח שזה מתכון לכל יוניקורן - אבל זה מה שעבד לעינת. הנה כמה מהחוזקות והעוצמות הניהוליות שהיא מביאה פנימה (תחשבו מה נכון עבורכם ותאמצו).
- עינת המשימתית והפרקטית
- תהליך קבלת ההחלטות שלה מהיר, לא מסתבכת עם עצמה. עינת תמיד חושבת על ה worst case scenario ואז היא יודעת איך להתנהל.
- היא מתעדפת נון-סטופ. חייבים לוותר על דברים שהם לא must בחשיבותם.
- לבחור מה נכון לך בכל נקודת זמן.
- לחשוב פארטו - איפה אני רוצה לתרום ולהשפיע.
- לבוא ממקום כן ואותנטי.
- חוסן נפשי מאד גדול>> קשה להוציא אותה מאיזון ומפרופורציות.
עינת משתפת בפתיחות על פרידתה מאמה כדמות נוכחת ומכוונת בחייה בגיל 4 ואיך אביה בחר להמשיך לטפל בה בבית, ממקום הירואי, אך מורכב להכלה לילדים. כל ילדותה ובגרותה חשה כאילו היתה צריכה לספר סיפור אחר, של נורמליות, כדי לאזן את 'הנחיתות' שהיא חשה שמביאה מהבית. בגיל 20, החליטה שדי, והיא רוצה להתחיל לספר את הסיפור שלה ולחיות עימו בשלום. אולי קלוז'ר ואולי לא - אבל אותו האב ההירואי, היום עובד בפאפאיה, וזה מקום שמאפשר לשניהם כאנשים בוגרים למצוא שוב את הביחד שלהם.
- להכיר את עצמך ולדעת לאיזה צוות את זקוקה.
עינת יודעת להעיד על עצמה שלא קל לעבוד עימה - היא דעתנית, חושבת מהר, מחליטה מהר. לכן השותפות שלה עם עופר הרמן וראובן דרונג עובדת מצויין. שלושתם הגיעו לפאפאיה בוגרים ומנוסים, אחרי כברת דרך מקצועית, ואל שניהם התחברה עינת דרך שידוכים מאד ממוקדים מחברים שהכירו אותה לעומק וראו את הפוטנציאל שבחיבור. בתוך הצווות, חלוקת התפקידים מאד ברורה. עינת היא פרונטלית ואוהבת ביזנס. עופר וראובן משימתיים ומדלוורים.
איך בונים צוות חזק לאורך זמן? מגייסים אנשים עם הDNA הנכון לחברה:
- מספרים מה הבעיות והאתגרים שאיתם אנו מתמודדים כבר בתהליך הגיוס, לא רק כמה הכל מדהים. הכנות מביאה את האנשים הנכונים ומאפשרת יצירת תהליך.
- פאפאיה מביאה אנשים של פרטים. זהו ערך משמעותי שמגלם את הדרך שבה הם עובדים.
- אנשי עשייה - מותר לטעות, מותר להשיק כשמוכנים רק 80%, אבל חייבים לדלוור ולגרום לדברים לקרות.
- ישירות. פוליטיקה ארגונית ואגו - אאוט, להסתכל בלבן של העיניים - אין. לא תמיד פשוט לתת פידבק, אבל מנהלים דיון ולא סוחבים משקעים.
אפרופו ישירות - עינת מנתחת לאחור כמה מורכב היה לגייס כסף כשהיא בהריון מתקדם, ושאף אחד לא אמר זאת ישירות - אבל שזה היה פיל ענק בחדר. היא חשה שהיא מסכנת את עתיד החברה ועובדיה בגלל בחירות אישיות שלה והבינה במידת מה את המשקיעים, על אף שזה מקומם ולא נוח. היא יודעת היום להגיד שגם היא היתה צריכה לשים את הדברים על השולחן בצורה יותר ברורה ולעזור למשקיעים לראות איך היא תוביל ביד רמה את החברה גם לאחר הלידה, ממש כפי שהיא עושה הלכה למעשה.
עינת מתארת כמה תפקיד שכזה דורש גיבוי מלא ותמיכה מבן הזוג והבית, ואיך גם פעמים רבות היא צריכה לנהל את הזמינות שלה, שזה ממש לא קל והילדים גם מתבאסים לפעמים, אבל היא מוצאת את הפוקוס המנטלי, 'מורידה מסך' ממה שקורה בבית ועובדת. היא לומדת עם השנים להשקיט את רגשות האשמה החברתיים של 'מה היא צריכה להיות', ומאמינה גם שלא צריך לתת חממה לילדים ולאפשר להם להתמודד ולחוות תסכול. מה שנכון. היא גם מזכירה, שכשמחליטים לצאת ליזמות - זה אף פעם לא סיפור הצלחה. צריך להשקיע את הנשמה, אין קיצורי דרך, ואם זה לא הזמן הנכון/ המיינדסט הנכון - אז לא לעשות בחצי כח, כי חייבים להיות All in.
