ג/ 017 - ”אָמַרְתִּי אֱ-לֹהִים אַתֶּם... אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן”

כותרת משנה: שיעור 17 - ח"ג, פרק ח[3], פסקאות 6-9

 

תאריך: רביעי, ב כסליו התשפ"א

 

תקציר: הרמב"ם הבחין בין מדריגות בני אדם לפי רמת התעסקותם בצורתם העליונה או בחומרם העכור, ולימד מהי תכליתו של האדם מחד ("אָמַרְתִּי אֱ-לֹהִים אַתֶּם") ולאלו תהומות הוא יכול לרדת מאידך ("אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן").

בהקשר זה הוספנו להרחיב מהו היחס המינון והאיזון הרצוי בין צורת האדם לחומרו במשנת הרמב"ם.