פרק 18 - חגית גילבר

הבחירה בחינוך ביתי מקפלת בתוכה הרבה רצונות וצרכים. לעיתים נדמה כי היא כמעט בלתי אפשרית. בלתי מושגת.

אין מתכון לחינוך ביתי, אין מודל אחד נכון ומתאים לכולם ולפעמים אנחנו כמהים להשראה, הצצה רגעית, לנגיעה וירטואלית באיזה מפתח, כזה שיתיישב לנו עם עולם מושגים נגיש.

חגית מאפשרת לנו בדיוק את זה.

היא אומרת באופן כל כך כנה ומשוחרר מביקורת – 'המצפן שלי הוא אני. אם לא יהיה טוב לי, לא יהיה טוב להם'.

היא דואגת להיות במקומות שמיטיבים איתה, איננה מותחת את גבולות היכולת שלה מעבר למה שנתפס בעיניה הכרחי ומתאים. היא לא שוחקת את עצמה בעבור שום "צריך". והקסם הוא היכולת שלה לראות את הרווח העצום של כולם.

יש לנו נטייה להסתכל על דברים בצורה מורכבת, באמונה שלמה שכאלו הם. אך אם נסכים לפזר את העננים נוכל לראות את חומר הגלם, הפשוט, האותנטי והכל כך מדויק.

חגית היא אמא בחינוך ביתי לשלושה ילדים והיא גם דיאטנית קלינית. שני עולמות, אשר לכאורה אחרים, מתחברים מתוך אותה אמת. מתוך ההסכמה שלה לא להתיימר לדעת. לא כאם ולא כאשת מקצוע. היא אומרת:

'אני לא יכולה להיות ידענית בנוגע למישהו אחר... אני מביאה איתי את הידע אבל משאירה מקום לדיאלוג'.

אני מאמינה שרק אדם אשר מרגיש שלם ובטוח יכול להסכים להיות במקום של אי ידיעה, במקום מאפשר.

היא תמיד תחבר את הפרטים לסיפור של האדם היושב מולה. לשביל הפרטי של אותו האדם. מבלי לדעת מראש מה נכון עבורו.

היא לא הגיעה לחינוך ביתי כי היא החליטה שזאת הדרך הנכונה והיא לא נשארת בחינוך ביתי כי היא חושבת שזאת הדרך היחידה הנכונה.

היא כאן מכיוון שזאת הדרך אשר מתאימה לה. מתאימה לה כמו כפפה ליד.

ככה היא בוחרת לנהל את חייה כאמא וכאדם בעולם הזה.

Less is more.

אני משחררת את הפרק הזה בגאווה גדולה. היתה לי הזכות להקשיב לה ועכשיו קיבלתי את הזכות לחלוק את הסיפור שלה עם כולכם.

לקורס המקיף והמלא על חינוך ביתי 

לקורס תהליך הגשת בקשה לחינוך ביתי 

לאינסטגרם שלי 

לפייסבוק שלי

לאתר 

להרשמה לרשימת תפוצה, לקבלת עדכונים בזמן אמת