ג/ 031 - ”כֹּל פָּעַל ה’ לַֽמַּעֲנֵהוּ”, ”וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו”

"כֹּל פָּעַל ה' לַֽמַּעֲנֵהוּ", "וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו"

כותרת משנה: שיעור 31 - ח"ג, פרק יג[5], פסקאות 16-21

תאריך: רביעי, כג כסליו התשפ"א

תקציר: בסוף פרק יג ביאר הרמב"ם פסוקים שונים בהתאם למסקנותיו
בדבר הנשגבות מדעת האדם של התכלית הכוללת של המציאות,
ובדבר המצאת ברואים שונים לצורך עצמם ולצורך התכלית הא-להית הכוללת הנשגבת, ושאינם בעבור האדם.

במשמעויות אלו ביאר את הפסוקים "כֹּל פָּעַל ה' לַֽמַּעֲנֵהוּ", "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו".

עוד ביאר כיצד "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱ-לֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ... וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" שנאמר במאורות - אינו מלמד על היותם בעבור האדם,
והביא פסוקים מלאים מישעיהו ומאיוב שדרגו את האדם למטה מהם בהרבה, ופרשם.
כגון: "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי", "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה, אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם", "הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו, אַף כִּי־נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ".