ג/ 018 - חומרת ההרהור והדיבור בעבירה יותר מעשייתה

כותרת משנה: שיעור 18 - ח"ג, פרק ח[4], פסקאות 10-18

 

תאריך: חמישי, ג כסליו התשפ"א

 

תקציר: הרמב"ם לימד על הדרכות התורה והדרכות חז"ל בענייני התאוות החומריות (באכילה, שתייה ותשמיש), ולימד שיסוד הדרכותיהם נגזר מהבנת מהות החומר והצורה והצורך שצורת האדם תנהיג את חומרו.

עוד ביאר הרמב"ם בהמשך לזה את החסרון הגדול שיש בשימוש ושיעבוד סגולות המחשבה והדיבור אל דחפי החומר ותאוותיו, ואת הפלא והקדושה שמטעם זה אין בשפה העברית מונחים ראשוניים כלל לאברי המין והיציאות ולשימושיהם, ולימד שלכן כנויה "לשון הקודש" ראוי לה.

בכלל הדברים הרחבנו גם בדרכם של ריה"ל והרמב"ן בטעם שנקראת העברית "לשון הקודש" ומדוע נחלק הרמב"ם עליהם. וכן ביארנו את המושגים "מושכלות" ו"מפורסמות" והדגשנו את העולה מפרקנו שגם ההתנהגות לפי החכמה נכללת במושג "מושכלות".