”אפשר למות ממנת יתר של יצירתיות!” | נועם הרץ | פרק 12

נועם הרץ הוא קודם כל חבר... אחר כך במהות שלו הוא איש חוויית למידה.

אז איך גיל ציוני ראה את נועם לפני 13 שנה ברגע של כישלון, ומה באמת קרה שם? איך נועם החליט לפעול כשהבין שיש פה כישלון? 

איזה כישלון נועם בחר לשתף, ואיך הוא מתקשר לכישלון הקודם? 

מה בעיני נועם, וגם בעיני, כל כך מיוחד במקצוע פיתוח למידה דיגיטאלית? 

איך שומרים על תוצר אחיד ועם חווית למידה לאורך כל חיי התוצר - החל משלב הפיתוח - דרך המחלקות השונות ועד הגעתו ללקוח? 

מה הוא אפקט דאונינג קוגר? ולמה כל מפתח צריך להיות צנוע? 

יצירתיות זה דבר מבורך, אבל מתי אנחנו עלולים למות ממנת יתר שלה?

ואם כבר יצירתיות... האם היא אינטואיטיבית או מתודולוגית? 

ולקינוח... כמות הפעמים שאמרנו "ג'אז" (ורשינין) בפרק היא אסטרונומית שהפסקתי לספור... 

*קישור לפרסומת משחת השיניים השחורה: https://www.youtube.com/watch?v=qYbhqbOEaY8

כשלונות זה החיים - הפודקאסט שמסתכל לכישלונות האישיים והארגוניים בעיניים ומנסה להבין איך אנשים וארגונים צומחים מהם.

HR+ https://hrplus.co.il