ב/ 067 - ”הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה”

כותרת משנה: שיעור 67 - ח"ב, פרק כט[1], פסקאות 1-14

 

תאריך: שני, כח תמוז התש"ף

 

תקציר: בפרק כט הרמב"ם ניגש להראות שאין בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מאמרים המעידים בצורה חד משמעית שהעולם לא יתקיים לנצח, ולדעתו משמעות הפסוקים והמאמרים שחיצוניותם מורה כן - אינה כוונתם הפנימית האמיתית, ולכן הוא הולך ומבאר את כל המקורות הללו ע"פ הקשרם וע"פ דרכו והבנתו, והוא מבאר את משמעויותיהם הפנימיות ומראה שאין בהם שום עדות לשינוי השמיים והארץ או להעדר נצחיותם.