שדה הקרב היבשתי - משיתופי פעולה ושילוביות להיתוך יכולות - #ביןהדרכים 64 - אלוף (במיל‘) יואב הר אבן

לאורך שנים רבות היה התמרון הקרקעי האמצעי העיקרי, אם לא היחידי, להשגת מטרות הלחימה. לנוכח השתנות שדה הקרב מסתמן התמרון לא פעם כנטל, ועל כן מקבלי ההחלטות מעדיפים לנהל מלחמות מן האוויר ולתמרן ביבשה רק כמוצא אחרון. לטענת הכותב, התפתחויות טכנולוגיות בעולם האזרחי והצבאי מספקות הזדמנות לשינוי באופן החשיבה ובאופן בניין הכוח והפעלתו. יש להגדיר מחדש את תפקיד התמרון היבשתי, ולהשתמש ביכולותיו הייחודיות כחלק מכוח פעולה רב מימדי (אוויר, יבשה, ים וסב"ר) ומוכוון משימה שבכוחו להפעיל את כלל היכולות הרלוונטיות למשימה. היתוך בין מימדי הלחימה לכדי כוח לחימה אחוד, ללא קשר לשייכות הזרועית, יביא לשיפור האפקטיביות המבצעית והקטלנית של צה"ל.

 

המאמר פורסם ב'בין הקטבים', גיליון יבשה 70 שנה לצה"ל, מס' 17-16, יולי 2018.

לקריאת המאמר

קריין: גיא ישראלי