ג/ 022 - ”וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ גו׳ כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה”

כותרת משנה: שיעור 22 - ח"ג, פרק יא

תאריך: חמישי, י כסליו התשפ"א

תקציר: במחצית השיעור הראשונה התייחסנו לנושאים שפתחנו בשיעור הקודם
(1. סקירה כוללת של משנת הרמב"ם ביחס לטוב המציאות ולמהות הרע שבה, 2. וסודות התורה והמציאות שהמדברים לא יכלו להשיגם), הוספנו בהם דברים מעטים ודחינו את השלמת הדיון בהם לסוף פרקי ההשגחה (ח-כד).

אחר, למדנו את פרק יא, עיינו ביסוד המרכזי שהוא מוסיף בפרקי ההשגחה
(שהוא היסוד: שגם הרעות הנגרמות מבחירת בני האדם ומצורתם - גם הן מתחילות מהעדר, שהוא העדר החכמה),

ולמדנו גם על העניין השני שבפרקנו שהוא משמעות נבואת ישעיהו המחזקת יסודו של הפרק בהבטחתה שעם ריבוי הדעת את ה' יסתלקו כלל הנזקים הנגרמים כיום מבני אדם מאלו לאלו.

בהקשר זה הרחבנו על הפולמוס שניהל הרמב"ם (המובא ב"אגרת תחיית המתים") על פירוש נבואת ישעיהו הזו (האם מדברת בשינוי טבע החיות או בסילוק נזקי בני אדם מאחד לשני), ועל מהותם של ימות המשיח.