זה ברור שלהיות הישראלית הראשונה שכובשת את פסגת העולם זה הישג מרשים נכון?
אז זהו, שלא לכולם זה ברור. למשל לדניאל וולפסון, האישה המדהימה שעשתה זאת, זה נראה כמו אירוע רגיל וממש אבל ממש לא הישג מיוחד.
אז איך זה שכל כך קל לנו לזהות גדולה של אחרים ולא של עצמנו? ומתי נגיד לעצמנו שהשגנו מספיק או נרגיש שעשינו משהו מיוחד?
ואיך בכלל אפשר להציב יעד כמו לטפס על פסגת האוורסט ולפעול כדי להגשים אותו? איך מתמודדים עם האפשרות שלא נצליח להשיג את המטרה? ואיזה מחירים אנחנו מוכנים לשלם עבור הגשמת החלומות שלנו?...
לשמחתי הצלחתי להיפגש עם דניאל רגע לפני שהיא טסה לכבוש פסגות נוספות ולשוחח על כל השאלות הללו והרבה יותר.
האזנה נעימה 😊 ירדן
Create your
podcast in
minutes
It is Free