היום יום שני, 24 באֹרְדִיבֶּהֶשְׁת 2577 לעליית כורש הגדול או 1397 להיג'רה של מחמד, והפרק של היום מרגש במיוחד, כי הוא הפרק הראשון שנעשה לבקשת מאזין! אביעד שם-טוב, תודה על הבקשה לתת ציר זמן של איראן – כמעט 3000 שנה ביעף, מחולקות לשני פרקים וקצת.
Iran timeline by Xerxes – Ars Luminis. cc-by-sa www.arsluminis.com
אחד הקטעים בפודקאסט, האמת גם בבלוג ובכלל – הוא שאין לי מושג אם אנשים באמת צורכים את התכנים שלי. בבלוג ובפייסבוק יש תגובות, בפודקאסט מגיבים הרבה פחות, כי הרוב צורכים דרך אפליקציות. אז תמיד כיף לי לקבל תגובות מאנשים שאני לא מכירה, וגם מכאלה שכן, שהאזינו לפודקאסט ואהבו ואפילו כאלה שהאזינו ויש להם ביקורת בונה והצעות ייעול (כמו להעביר את התאריך משם הפרק לגוף הפוסט, הצעה של מאזין שהצבענו עליה בקבוצת הפייסבוק הסגורה של המאזינים, ובעקבות הסקר גם יהיה מתישהו פרק שיסביר את שמות החודשים).
אז בואו נתחיל!אנחנו מתחילים את ציר הזמן שלנו בעצם בזמן לא ידוע. השבטים שהיום קוראים להם הודו-אירופים, משום שצאצאיהם יושבים כיום בארצות מהודו ועד אירופה, ישבו באותו זמן במקום שהוא איפשהו צפונית-מזרחית לאיראן, בערבות רוסיה הדרומית או משהו כזה. אף אחד לא יודע בדיוק, וזאת גם אחת הסיבות שאני לא משתמשת בהרצאות במפה מדויקת.
בשלב מסוים, חלק מהשבטים האלה – להלן השבטים הארים – החלו לנדוד דרומה. משמעות השם אריא היא "אציל", ויותר מדויק – "מכניס אורחים". במאה ה-20 נעשה שימוש בשם על ידי עם שהוא לא ארי ולא היה ממש מכניס אורחים. נראה לי שזה שווה תוכנית נפרדת, כי יש לנו יותר משלושת אלפים שנה לכסות עכשיו. השבטים הארים החלו לנדוד דרומה, ואז התפצלו: חלק המשיכו דרומה וכבשו את הארץ שמעבר לרכס ההרים הגדול שהם קראו לו הימאליה. הימאליה זה משכן השלג בסנסקריט, וסנסקריט היא הנציגה הבולטת של הענף ההודי של השפות האריות הקדומות. חלק אחר מהשבטים האלה התפזרו מנקודה צפונית והמשיכו בעיקר מערבה, ולארץ שיישבו קראו אריאנאם –"של הארים". כלומר זוהי ארצם של הארים. השם התקצר במהלך אלפי השנים, והפך, כמובן, ל-איראן. אריאנאם זה "של הארים" גם באווסטית, שתיכף נדבר עליה, שהיא שפה איראנית מזרחית, או מרכזית – תלוי לפי איזה סיווג אתם הולכים – וגם בפרסית עתיקה, המייצגת את הענף המערבי, או ליתר דיוק הדרום-מערבי, של השפות האיראניות. אני אפסיק כאן, כי בתור בלשנית איראנית מן הראוי שאקדיש פרק שלם לשפות איראניות (ואקשר מכאן כשהוא יעלה). בואו נתקדם לזמנים הכמעט-היסטוריים.
כמעט-היסטוריים, כי יש סיפורים עליהם והדברים כנראה מבוססים על משהו שקרה באמת, אבל אנחנו לא באמת יודעים מתי, כי הדברים הועלו על הכתב יותר מאלף שנים מאוחר יותר, כשהבינו שאם ימשיכו להעביר אותם בעל-פה בזמנים של מלחמות ומגיפות, הם עלולים ללכת לאיבוד לגמרי.
אז השבטים הארים התפצלו, סנסקריט אווסטית ופרסית עתיקה הן שפות אחיות, והדת שהייתה להם באותו זמן היא הדת שהתפתחה להיות ההינדואיזם. כלומר הדת של הודו היא התפתחות של אותה דת. כמו בנדודים, ההודים המשיכו ישר, אבל באיראן הלכו לכיוון אחר: מתישהו, כנראה בין 1800-1000 לפנה"ס, קם נביא בשם זרתושטרה, שאנחנו עוד נקדיש לו פרקים רבים – והפך את הדת לגמרי: בסנסקריט, ובשפות הודו אירופיות אחרות, Deva זה אל. מאותו שורש של Divine, Diva. זרתושטרה הפך אותם לשדים. בשפות איראניות, Daeva – dēv – div זה שד. בסנסקריט Asura זה השדים – באווסטית אהורה מזדא הוא האל הטוב. קיצר, זרתושטרה עשה שלושה דברים:
(מי שאין לו סבלנות לחכות, אני מדברת על זה בהרחבה בספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית)
עולים על בימת ההיסטוריה – התקופה המתועדתהאיראנים עולים על בימת ההיסטוריה בשנת 612 לפנה"ס – כאשר מָדַי, בשיתוף פעולה עם בבל, כובשת את נינוה מידי אשור. המדים הם עם איראני שישב בצפון איראן של היום, ורוב הדיאלקטים האיראנים שאינם פרסים הם מדים. הרחבנו על קרב נינוה בפרק 11 עם ד"ר אילן אבקסיס מדברי הימים – הסכת על המזרח הקדום, וד"ר ליאורה רביד, מהפודקאסט של התנ"ך, ועל שפות ברור שיהיו פרקים נפרדים.
בפרק 11, ובפרקים המשותפים הבאים של שלושת ההסכתים, אנחנו מתמקדים בתקופה הבאה: האימפריה האח'מנית, שבה שבט איראני אחר – הפרסים – עולים על המפה, ומשנים את העולם. שנת ההתחלה שנויה במחלוקת: השאה התחיל את מניין השנים מעלייתו של כורש הגדול לשלטון בתור מלך מקומי. זה היה בשנת 559 לפנה"ס. ב-550 הוא כובש את אימפריית מדי מידי אסטיאגס, סבו מצד אמו. זאת השנה שבד"כ תמצאו באנציקלופדיות וכאלה, כי זו השנה שבה פרס הפכה לאימפריה. ב-ג' בחשוון בשנת 539 לפנה"ס הוא נכנס לבבל וכובש אותה, ובספר עזרא "שנת אחת לכורש מלך בבל" היא שנת 539-8.
מהשושלת האח'מנית אתם אולי מכירים גם את דריווש, שעלה לשלטון ב-521 והוא יהיה הגיבור של פרק 19, את אחשוורוש שמלך בין 486-465 ועליו גם אדבר עם אילן וליאורה בפרק 27 (בלי נדר), וגם עם מעיין אשכולי בפרק 5 שעלה בפורים, ומתישהו נעלה כאן גם עדכון לספרנו המשותף המלכה, שעוסק בתקופה הזאת. מה לעשות שהוא הכי מעניין! מיטיבי לכת מכירים גם את ארתחשסתא, בנו של אחשוורוש.
ידה ידה ידה ב-330 לפנה"ס מקיץ הקץ על האימפריה האח'מנית, כאשר אלכסנדר מוקדון, המכונה אלכסנדר י גיזיסתג, כובש אותה מידי דריווש השלישי. (ומי שידה ידה ידה לא מספיק לו – תקשיבו לפרקים עם אילן וליאורה, אנחנו נדבר גם על דריווש השלישי).
ההיסטוריה והמיתולוגיה מתאחדותעכשיו, עזבו היסטוריה. מה שבאמת מעניין אותי כאן, הוא שדריווש השלישי, המלך האח'מני האחרון, הוא המלך ההיסטורי הראשון שמתועד במיתולוגיה האיראנית – גם בבונדהישן, שנכתב בפרסית אמצעית וגם בשאה נאמה, האפוס המפורסם ביותר בשפה הפרסית שחייבים לתת לו כמה וכמה פרקים, אין שום תיעוד למלכים האח'מניים חוץ מדריווש השלישי, הנקרא שם דארא בן דאראב (בפרסית אמצעית – דאראי י דאראיאן). אני חוזרת : אין שום תיעוד למלכים האח'מניים!
אם נרצה לצייר ציר זמן לפי המיתולוגיה האיראנית, שנחשבה בזמנה היסטוריה, זה יהיה ציר זמן לגמרי אחר, שאולי שווה להקדיש לו פרק נפרד כי ציר זמן ביעף זה מספיק מבלבל גם בלי לערבב היסטוריה ומיתולוגיה.
אז דריווש השלישי, המלך האח'מני האחרון, הודח על ידי אלכסנדר מוקדון, ובמיתולוגיה זהו דאראי י דאריאן, או דאראי בן דאראב. אביו דאראב, אמו חסרת השם, וגם הורי אביו המא ובהמן (בכוונה אני לא מבלבלת אתכם עם זה שסבא שלו הוא גם סבא רבא שלו) – הם כולם דמויות שאינן מתועדות היסטורית, ושונות מהדמויות ההיסטוריות. מי שרוצה לשמוע את הסיפור, שמתי קישור בגוף הפוסט לסיפור דאראב בתיבה מתוך האודיובוק של ספרי המצוין גיבורים מלכים ודרקונים מיתולוגיה איראנית לכל גיל, הנה לכם רק ההתחלה שלו: (אינסרט מתוך דאראב בתיבה).
אלכסנדר מוקדון – שהשאה נאמה מסדר לו דם איראני כדי שיהיה בסדר שהוא כבש את איראן – נקרא בפרסית אמצעית גם אלכסנדר י גיזיסתג, אלכסנדר המקולל, והוא אחת הדמויות הכי שנואות והכי טראומטיות בספרות הפרסית האמצעית. כלומר, חוץ מהדרקון המיתולוגי דהאג.
כיבוש אלכסנדר פותח את התקופה ההלניסטית, או היוונית, אם תרצו, בתולדות איראן. אגב, זה באמת לא משנה שהם היו מקדונים, כי בכתבים בפרסית אמצעית וגם בשאה נאמה – כל מה שממערב לאיראן זה רומא, ולא משנה אם זה יוון, ביזנטיון או באמת רומא. אחרי מותו של אלכסנדר ב-312 לפנה"ס, עובר השטח שהיה האימפריה האח'מנית, לידי בית סלווקוס. התרומה של בית סלווקוס להיסטוריה לא רק האיראנית אלא בכלל האנושית, היא שהם לא ספרו שנות מלכים, אלא גם כשהתחלפו מלכים המשיכו לספור את השנים כש-312 לפני הספירה היא שנת 1.
סיכום ביניים 1אז היו לנו זרתושטרה, בתקופה הפרה-היסטורית, ואז אימפריית מדי מ-612, האימפריה הפרסית – האח'מנית מ-550 אבל יש כאלה שסופרים גם מ-559 או מ-538, והתקופה ההלניסטית שמתחילה ב-330 לפני הספירה, ובה הייתה איראן תחת שלטון בית סלווקוס. יוונים זה משהו שמעניין את ניל בר שהתארח פה בפרק 3, ואולי את הולי דגרס שהתארחה בפרק 13 וציינה שהיא תוצר של מלחמות פרס-יוון. אבל בגדול אנחנו, האיראנים, מעדיפים לשכוח שפעם היינו תחת שלטון יווני.
התקופה האמצעיתתקופת הזוהר של היוונים/ההלנים/בית סלווקוס מתחילה להתעמעם באמצע המאה השנייה לפני הספירה, והסוף הסופי בהחלט מגיע בשנת 64 לפני הספירה. אבל באיראן זה עוד קודם: בזמן שהסלווקים היו עסוקים בדיכוי מרידות בסוריה, הם קצת איבדו שליטה באיראן, ואל הוואקום הזה נכנסים ככה בהדרגה החל משנת 250 לפני הספירה – הפרתים!
אז עכשיו אנחנו באימפריה הפרתית, הידועה גם בשם השושלת הארשקית Arsacid Dynasty, ובפרסית – אשכאנים Aškāniān. מבלבל?
עוד לא ראיתם כלום!
נכון שפרתיה היא מדינה איראנית השוכנת בצפון איראן של ימינו, לא רחוק ממדי (אולי אשים שוב בתיאור הפוסט את המפה מפרק 11, של האימפריה האח'מנית? תוכלו לראות שם את פרתיה). אבל הפרתים שכבשו את איראן מידי הסלווקים היו בכלל שבט איראני אחר בשם פָּארְנִי, שהשתלט על פרתיה וממנה השתלט על כל האזור. אנחנו נכנסים ליותר מדיי פרטים בשביל פרק שהוא רק ציר זמן, אז בואו רק נזכור שמככה קצת אחרי אמצע המאה השלישית לפני הספירה ועד 224-6 לספירה, אנחנו מדברים על התקופה הפרתית.
מתוך "מגילת אסתר מאחורי המסכה" (קליק לעמוד הספר)
שוב שבט איראני שולט על הטריטוריה, אבל הוא לא משאיר טקסטים אלא רק מטבעות, אז אנחנו יודעים עליו מעט יחסית. לפי היסטוריונים שכתבו על הפרתים מבחוץ אני יכולה לסכם את 474 השנים שלהם בשלטון כך: מלחמות מלחמות מלחמות… האויבים התחרטו שהכריזו מלחמה אבל פרתיה לא ידעה מה לעשות עם הניצחון… בלגן פנימי וחיצוני… יאללה פסט פורוורד למאה השלישית לספירה.
האימפריה הסאסאנית!אההההה…. סוף סוף תקופה מתועדת ומסודרת. אפשר לנשום לרווחה, הסאסאנים הגיעו. לארדשיר ולעלילותיות מגיע פרק נפרד, הרי יש עליו ספר שלם! בגיבורים מלכים ודרקונים, מיתולוגיה איראנית לכל גיל, תרגמתי משם סיפורון אחד, על ארדשיר והתולעת – בגוף הפוסט תוכלו לראות את האיור של ענתי, ונתתי גם קישור לפוסט עם הסיפור, שכתבתי בשעתו בהיסטוריה גדולה בקטנה.
על פי כארנאמג י ארדשיר י פאבגאן, ספר עלילות ארדשיר בן פאבג (השם העכשווי הוא באבכ), אחרי שיצא דארא בן דאראי לגלות (זה בן דמותו המיתולוגי של דריווש השלישי) נולד לו בן בשם סאסאן, ובאופן מאוד נוח לכל הבנים בשושלת קראו סאסאן, עד סאסאן שהוא אבא של ארדשיר אבל לא ידע על ייחוסו.
רגע, שנייה, למה קוראים לו ארדשיר בן פאבג אם לאבא שלו קראו סאסאן? אז זהו, שהמקורות חלוקים, האם פאבג היה האדון שאימץ אותו וסאסאן האב הביולוגי, או להיפך, או שסאסאן התחתן עם בתו של פאבג – בכל מקרה, היו לו שני אבות, ואחר כך גם המלך הפרתי אימץ אותו, עד שהוא עשה מעשה שלא ייעשה, וצד ראשון במסע ציד עם הנסיכים. פףףףף, נו באמת. אלף בית של הישרדות בחצר המלך: לא מצילים את המלך מחיה רעה, לא צדים לפני המלך או הנסיכים, ואם בטעות עשית את זה והם אומרים שהם ירו ראשונים – אתה לא מתווכח!
בכל מקרה, ב-224 לספירה, בעוד הפרתים עסוקים במלחמות ברומאים, במלחמות פנימיות ובמלחמה באבעבועות השחורות, בא ארדשיר בן פאבג ו/או בן סאסאן הפרסי, המלך הלגיטימי בעצם, ומשתלט על האימפריה. אבל בחוכמה רבה: הוא גם נשא לאישה את בת המלך הפרתי וגם שילב פרתים במערכת הממשל שלו.
טוב, אני שוב יורדת לפרטים. יהיה לנו פרק או אולי אפילו כמה פרקים עליו. נצא לאתנחתא מוסיקלית קצרה שמסכמת את סיפור ארדשיר והתולעת מתוך האודיובוק של גיבורים מלכים ודרקונים, ונחזור.
אז מה חוץ מארדשיר?האימפריה הסאסאנית הייתה מאוד מוצלחת יחסית, שלטה על שטח עצום והיא נשארת בשלטון עד שנת 651 לספירה, כאשר ב-20 השנים האחרונות היא כבר לא ממש האימפריה הסאסאנית. המלך בורח ומתחבא מהערבים, עד שאחד מנאמני השלטון הערבי מוצא אותו והורג אותו. נורא בא לי לעשות פרק על הקבלות בין זהאכ וג'משיד המיתולוגיים, סוף התקופה הסאסאנית על פי השאה נאמה/בונדהישן, והמהפכה האסלאמית. ומכיוון שאני מחליטה מה עושים כאן, אז יהיה כזה פרק.
לא נמנה כאן את כל המלכים כי היו מלא מלא מלא, אז רק שמות שחוזרים על עצמם, המלכים הבולטים, וכמה מההישגים ומהשינויים החשובים. השמות הנפוצים בשושלת היו ארדשיר, כמובן, שאפ'ור, ח'סרו, בהראם (שזה אל הניצחון), יזדגרד, הורמוזד (שזה אהורה מזדא בפרסית אמצעית). פֵּירוֹז, כַּוָאד ועוד.
אמרנו שארדשיר, מייסד האימפריה, שילב פרתים בממשל. הממשל הסאסאני היה הרבה יותר מסודר, בדומה לאימפריה האח'מנית. עם מלכי משנה ומלך המלכים – נו, כמו שצריך.
בנו, שאפ'ור הראשון, היה מאוד סובלני לדתות אחרות ואפילו מוזכר בתלמוד בשם שבור מלכא. חוץ מהרחבת גבולות המדינה וביסוס האימפריה והשלטון, הוא גם דאג לתרגום מיטב יצירות הספרות והמדע ההודיות והיווניות לפרסית אמצעית (אז לא קראו לה אמצעית, היא הייתה סתם פרסית). הוא לא היה המלך הסאסאני היחיד שדאג לתרגומי יצירות מופת, אבל הוא היה הראשון. וכך האיראנים התחילו להיות כל כך משכילים. תזכרו את זה בעוד כ-400 שנה כשהערבים כובשים אותנו.
אמנם המלכים הסאסאנים הצדיקו את מלוכתם גם בקשר גנטי לדאראי י דאראיאן וגם בתמיכתו של האל אהורה מזדא; אמנם על מטבעותיהם הם לא כתבו "שנת X למלך ארדשיר" אלא "שנת X לאש הקדושה של ארדשיר" – כלומר מהתחלה היו אדוקים ויראי אהורה מזדא; אבל למרות כל זאת בהתחלה לא הייתה דת רשמית למדינה. גם אצל האח'מנים יש פלורליזם יחסי והפרדה בין דת ומדינה. עד גבול מסוים, כן? כי אמנם לא הייתה דת רשמית, אבל מכיוון שהמלכים היו זורואסטרים, מעמדם של כהני הדת עלה בהתמדה.
המאה השלישית לספירה היא גם הפעם הראשונה שיהודים נזכרים בכתבים איראניים כלשהם – בכתובת של כהן הדת כירדיר, שמציין שהוא הרג המון כופרים, ביניהם יהודים.
הדת הזורואסטרית הפכה לדת הרשמית של המדינה רק בימיו של שאפ'ור השני, במאה הרביעית לספירה (רוצים מספרים? קרציות. הוא מלך בין 309-379), כנראה כקונטרה לנצרות שהייתה הדת של האימפריה הרומית השכנה. אבל קישור דת למדינה זה כנראה לא רעיון ממש טוב: זוכרים מה קרה לאיראן אחרי המהפכה האסלאמית במאה ה-20? מאומה מוסלמית אדוקה, היא הפכה לאחת האומות הכי חילוניות בעולם, בגלל הכפייה הדתית. דיברנו על זה גם עם רז צימט בפרק 12. אז אותו דבר. אחת הסיבות שמונים לנפילתה של הדת הזורואסטרית אחרי הכיבוש הערבי, היא שהיא הייתה קשורה באופן כל כך הדוק לשלטון הסאסאני, שלא היה לה סיכוי לשרוד אחרי התחלפות השלטון. מה גם שהשלטון החדש הביא איתו דת חדשה. אבל זה לקח איזה 300-350 שנה עד שזה קרה, אז בואו נשאיר את זה לעתיד, שיבוא בעוד מספר דקות.
מלחמות כי חייביםאמרו לי שהיסטוריה זה מלחמות. אני לא מבינה למה זה מעניין, אבל בואו ננסה: האויבים העיקריים של הסאסאנים היו רומא ממערב – וכשאני (או איראנים קדומים) אומרים רומא, הם מתכוונים לביזנטיון ומערבה. לא כל כך מבחינים בין יוונים, רומים, ביזנטים וכו'. ממזרח היו בני תור – שזה שם מבוסס מיתולוגי, אבל בעיקרון – שבטים תורכים ומונגולים. זה קצת מבלבל כי טורקיה של היום נקראה אז רומא, והתורכים היו דווקא ממזרח לאיראן (אם הכתיב טורקים-תורכים מבלבל אתכם, הנה קישור לפוסט שבו הסברתי את האיותים השונים: הטורכים באים), אבל האמת היא שתורכיה של היום היא רק אחת המדינות שיושבים בה תורכים, כפי שאיראן של היום היא רק אחת המדינות שיושביה איראנים, או ארים. וכמו שערב היא לא המקום היחיד שיושבים בו ערבים. נראה לי שהבנתם. מקומם של הערבים לא נפקד מרשימת האויבים, אבל הם לא נחשבו לאויב מאוד רציני, מה שכנראה שיחק לטובתם. הערבים שמסביב למפרץ היו נתינים שיש לדכא ולהראות להם מי בעל הבית, אבל הסאסאנים לא טרחו לכבוש את כל חצי האי ערב. טעות גדולה!
וכפי שאתם יכולים לשער, היו במהלך השנים גם המון המון המון מלחמות ירושה, לעתים עקובות מדם, בין אחים ובני דודים, בתמיכת פלגים שונים של אצילים וכהני דת.
אני מקווה שזה היה מספיק מלחמות בשבילכם, כי לי זה כבר היה יותר מדיי.
בואו ניתן לכם עוד כמה מלכים בולטים או סתם מעניינים – יזדגרד הראשון מוזכר בשאה-נאמה כמלך רשע במיוחד. למה? כי כך רצו אלה שכתבו את ההיסטוריה, כלומר בני האצולה והכמורה. למעשה הרשעות שלו הייתה שהוא היה פלורליסט להפליא ואפשר גם לנוצרים וגם ליהודים חופש דת. היהודים כל כך אהבו אותו שקראו לו כורש השני, ולפי מקורות זרים (מקורות לא-יהודים בפרסית אמצעית), הוא אפילו נשא לאישה את שושן-דח'ת, בתו של ריש גלותא – ראש הקהילה היהודית. אז ברור שבני האצולה הרגו אותו ולא הסכימו שאף אחד מבניו ישלוט, אבל בסוף הם כן בחרו את בנו בהראם החמישי, המכונה בהראם-גור. בהראם-גור הוא השלמה המלך של השאה נאמה – מלך שיש עליו המון סיפורים שנשמעים כמו אגדות עם. אצל שלמה המלך האגדות היו על חוכמתו, ובמקרה של בהראם גור משבחים את נדיבותו, את טוב לבו, ואת היותו מלך צודק ורב חסד. גם עליו כתבתי חמשירים! (אינסרט מוסיקלי)
עוד מלך שיש המון אגדות על חוכמתו וטוב לבו הוא ח'סרו אנושירואן, או בפרסית אמצעית – אנושג-רואן, "זה שנשמתו נצחית". הוא גם היה בקטע של עידוד יצירה ותרגום יצירות מופת, ונודע כמלך צודק ורב חסד, גם במקורות פרסיים וגם במקורות זרים. הוא היה המלך המעולה האחרון. אחרי מותו ב-579 הממלכה התחילה לקרטע ולהתפורר, בעיקר בגלל מלחמות פנימיות בין קבוצות כוח, אצילים ואנשי דת שהצליחו או לא הצליחו לשלוט במלך, יורשים שרוצחים ומעוורים את המתחרים שלהם, שהם במקרה אחיהם, וסיאוב של השליטים. בין כל השליטים קצרי המועד שהיו, נמנה רק שלושה – פוראןדח'ת ואזרמידח'ת, שמעניינות אותנו בעיקר כי הן היו בנות – ואומרים שהן היו מלכות טובות, אבל הממלכה כבר הייתה בדרך למטה. יזדגרד השלישי, שהומלך בגיל שמונה, היה המלך האחרון.
בעוד הסאסאנים מתקוטטים מבפנים, ערבי אחד בשם מחמד היגר בשנת 621/2 מעירו מכה לעיר מדינה, והתחיל להפיץ את הדת החדשה שלו – האסלאם. בתקופתו של יזדגרד הממלכה כבר התפוררה, אויבים מכל הצדדים פלשו אליה ועשו בה כבשלהם, והערבים – הכוח העולה החדש, מחוזקים באמונה חדשה, ניצחו בקרב קאדסיה. קרב קאדסיה נחשב הקרב הגורלי שבו בעצם נפל הפור, הערבים ניצחו והאיראנים הפסידו. הערבים כבשו את איראן גל אחר גל, אבל המלך עדיין נקרא מלך בזמן שהמשיך לברוח, עד שנמצא ונרצח בשנת 650-1. לקח עוד כמה מאות שנים עד שהאסלאם כבש את כל איראן, אבל האימפריות הגדולות כבר לא יחזרו.
עכשיו אתם בטח מבינים למה האיראנים כל כך גאים במורשת הישנה שלהם, וגם למה יש להם מנטליות של אימפריה אפילו עכשיו כשהם כבר עמוק בתוך האסלאם. האימפריה הסאסאנית אמנם נפלה, אבל המורשת הארגונית שלה (אוי, זה נשמע כל כך אנכרוניסטי לומר מורשת ארגונית. הכוונה למערכת השלטון והביורוקרטיה) השפיעה גם על האימפריות הבאות. גם אחרי מותו, וגם בקרב הערבים, יזדגרד שמר על מעמד מלכותי, ורבים מהשליטים הערבים והאיראנים-מוסלמים שיבואו אחריו, טענו שהם צאצאים שלו בשביל ההצדקה הגנטית.
כאן מסתיים השאה נאמה, והאיראנים אומרים – השאה נאמה – אחריתו טובה. הבונדהישן ממשיך עד אחרית הימים.
סיכום ביניים 2אז היו לנו זרתושטרה, בתקופה הפרה-היסטורית, ואז אימפריית מדי מ-612, האימפריה הפרסית – האח'מנית מ-550 ככה, תקופה הלניסטית קצרה שמתחילה ב-330 לפני הספירה, פרתים מ-250 לפני הספירה ועד 224 לספירה, ומ-224 לספירה עד ככה 650 לספירה – האימפריה הסאסאנית. ואז הכיבוש הערבי הראשון, שאיראנים רבים מסכמים אותו במילים "הערבים הרסו לנו את המדינה". "הכיבוש הערבי השני", אגב, הוא שמה של המהפכה האסלאמית ב-1979 בפי רבים ממתנגדי המשטר.
תחת שלטון ערביעכשיו כמה מאות שנים איראן מקבלת בשמחה את הערבים ואת האסלאם, כי כל דבר יותר טוב מהסאסאנים. אמרתי לכם שאני חייבת לעשות פרק שמקביל בין הכיבוש הערבי הראשון והשני! וגם בינם לבין הסיפור המיתולוגי של ג'משיד וזהאכ, אבל יש מצב שפרדוסי הושפע מהכיבוש הערבי הראשון.
עד המ�
ספיישל "המלכה"
Episode 61 | The Perpetual War | Crossover with Ilan Abecassis' "Chronicles"
Episode 60 | Crying Blood with Dr. Ori Goldberg | Post Khomeini Iran (Timeline 4)
פרק 59 | השאה מעליב את ההונגרים | עם אור-אל ביילינסון
פרק 58 | בונים גשרים עם שירלי שמסיאן | וקצת קורונה באיראן
פרק 57 | פאנל איראן בכנסת בניצוח ח"כ מרב מיכאלי (חלק ב)
פרק 57 | פאנל איראן של ח"כ מרב מיכאלי מ-11.12.2019 (חלק א)
עם רונה טאוזינגר על חג'אב ומעשה תמר | פרק יומולדת מחוץ למניין
Episode 56: De-thinging Everything with Shalom Goldman
פרק 55 | סהר אזרפרד בונה גשרים בטלגרם
פרק 54 | אופוזיציה איראנית: נויד טוביאן עושה סדר
פרק 51 | סוף האימפריה האח'מנית | פרק משותף עם דברי הימים של ד"ר אילן אבקסיס
העשרת פטרונים 1 | שאה רפת – המלך הלך | הפרק המלא
ציר הזמן 3 | פרק 50 החגיגי עם ד"ר אורי גולדברג
תיקון עד הבית – סיפור לסיום: זאל ורודאבה חלק א
תיקון עד הבית: ד"ר דוד קופליוביץ': מה עניין מבול אצל חג השבועות? חג השבועות בספר היובלים
תיקון עד הבית: להקים שם המת על נחלתו – חוקי ייבום באיראן הטרום אסלאמית
תיקון עד הבית: הנסיכה לאה ווהל סגל קוראת עגנון
פרק 53 | כורש (הנסיך האחרון?) | עם יונתן ילון
פרק בלי מספר | איראן זה כאן – הרצאה בבית אבי-חי
Create your
podcast in
minutes
It is Free
Just Dumb Enough Podcast
Voices of Misery Podcast
House of Whimsical Terror
Stuff You Should Know
Timcast IRL