כותרת משנה: שיעור 65 - ח"א, השלמת פרק נט
תאריך: שלישי, ט שבט התש"ף
תקציר: בסוף פרק נט הרמב"ם לימד על המסקנה המתחייבת מתורת התארים השוללים בדרך השבח הראויה - "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם... וְדֹמּוּ" (תהילים ד,ה), והיינו - להעצים את השבח בדעה עמוקה ונכונה ולמעט בביטויים שאינם מדויקים. והוא מה שלימדו דוד ושלמה "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה,ב), "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ... לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, כִּי הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א), וזהו העולה ממעשה דר' חנינה (בברכות לג,ב) שהוכיח את החזן שהרבה בשבחים מדעתו: "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?!", שאין להרבות בתארי חיוב מדעתנו, שאינם אלא גנאי לו, ובהקשר זה הרמב"ם ביקר פיוטים שונים מן המצויים בימיו, שנאמרו בצורה שאינה מרבה כבוד שמיים.
Create your
podcast in
minutes
It is Free