פרק 13 - עם ד"ר עידו סלע, ד"ר לזואולוגיה, מייסד שותף ומנכ"ל Econcrete

עידו הוא ד"ר לזאולוגיה, מייסד שותף ומנכ"ל Econcrete, סטארטאפ שמייצר בטון ידידותי ואקולוגי, ואשר אותו הקים עם ד"ר שמרית פרקול-פינקל ז"ל, שהיתה שותפה סימביוטית (כדבריו של עידו) לדרך החיים אותה יצרו. שמרית היתה אשה-יזמת-חוקרת-העוסקת בתשתיות הארד קור, מהשורה הראשונה. "והיא נצצה" - כך תיאר אותה עידו.

 

עידו משתף בפתיחות על מסע חייו והשליחות שלו ושל שמרית, איך הכירו בימי האוניברסיטה כחוקרים, עובר בכל מהלך הקמת החברה שלהם וצמיחתה, עובר באותו יום ראשון הארור בו הכל השתנה ושמרית עזבה את משפחתה, אותו ואת החברה בפתאומיות טראגית, ואיך, כמו ששניהם תמיד האמינו - הם המשיכו בכל הכח ולא עצרו לרגע, כי החזון שלהם לשנות את מצב הביולוגיה הימית והאקולוגיה ע"י שימוש בבטון אקולוגי, היה ועודו כ"כ יותר גדול מהם.

 

תרבות של חברה, והרוח של מייסדיה, הוא יסוד משמעותי בצמיחה של חברות סטארטאפ. עידו משתף דרך סיפורים קטנים ומשמעותיים, איך כל חלקי הפאזל הללו יצרו מרקם אנושי מדהים, עצמתי, כן ועם חזון גדול, שלצד האובדן - ממשיך להתקיים.

 

אז מה היה ועודנו שם, בEconcrete?

1. גרנולות ויוגורט בים, וכדבריו של עידו - "אנשים שעובדים ביחד צריכים לאכול ביחד". אוכל הוא בסיס להכל - כי צריך להזין זה את זו.
2. שותפות אמיתית, ממש סימביוזה, והשלמה עצומה בפעולות הכי קטנות מתחת למים. ככה נראית שותפות שרצה 20 שנה.
3. חיזוק שרירי האומץ - משמרית שהיתה נבוכה מהאדמומיות שהתפשטה על צווארה עת עלתה לדבר על במות, לשמרית שנכנסה בשמלה אדומה לפגישה עם סר ריצ'רד ברנסון ולקטוף את הפרסים הכי נחשבים שיש.
4. מחברה של 2 מייסדים עם חזון - להצמחה של שדרה ניהולית משמעותית שיודעת להמשיך לקיים את החברה. צריך להרגיש ולדעת מתי גדלים - ורצוי שזה יהיה רגע לפני שאתה מרגיש שאתה טובע וצריך מצוף. לשמחתו ולמזלו של עידו - הם ייצבו והגדילו את החברה לפני שפקד אותם האסון.
5. עידו אמר ש"אתה מספיג את החברה ברוח שלך" וזה הבסיס להכל ושיתף, איך משיחות ששימרית ועידו נכחו בהן על 'בדידות המנכ"ל' כאשר כלל לא הבינו על מה מדברים - לפתע לחוות את זה הכי חזק שאפשר.
6. מצויינות אישית ולמידה - כששימרית ועידו ניגשו לעסוק בבטון - הם צללו לעומקם של דברים לרמה שידעו להסביר אח"כ למהנדסים את רזי המקצוע. זו היתה רמת המקצועיות של שמרית.
7. גיוס טאלנטים מהשורה הראשונה, אבל רק כאלו מיוחדים - או כמו שעידו אמר: "היינו צריכים להמציא אנשים; אקולוג שלומד הנדסה, מהנדס שלומד ביולוגיה, מרקטינג שלומד אלמוגים". הם היו צריכים את המעולים בתחומם, אבל רק המיוחדים מביניהם שמוכנים לעסוק בנישה שונה. 
8. משקיעים מדוייקים בתחילת הדרך - רונן עזורי שהאמין במיזם והשקיע את כסף הseed שעזר לחלום להפוך למציאות.
9. שיתוף מוחלט במתרחש - ברמת האימיילים וברמת הלפטופים באותו הצד של השולחן. עידו עדיין מביט אל עבר המקום הריק של שמרית, שמשקף אובדן כ"כ גדול.
10. פוקוס פנימי - בשבוע שלאחר האסון, עידו הודיע לכל האנשים בחייו שהוא צריך כעת 3 חודשים לצלול עמוק לתוך החברה ולייצב אותה. אלו היו 3 חודשים אינטנסיביים, אך נושאים פירות. כעת, צריך שוב לייצר באלאנס עם החיים האישיים.
11. חוסן מנטלי עצום בצד האישי - מצד קובי - בעלה של שמרית, וילדיה, אחיותיה, הוריה ומשפחתה של שמרית ועידו - כשותף שלה, ובצד המקצועי - בחירה מיידית שהחברה חייבת להמשיך קדימה בכל הכח. עידו שיתף איך למחרת האסון ישבו כולם לישיבת הנהלה בעיניים דומעות, ובחרו לנהל את המשבר. כי זה מה ששימרית היתה עושה.
12.  שיאים בקריירה של שמרית כשזכתה בפרסים מהחשובים ביותר: "אישה פורצת דרך של האיחוד האירופי" ופרס האו"ם לנשים שתומכות במטרות ברות קיימא.
13. "שימרית היתה כמו משה רק בלי זקן - היא ראתה את הארץ המובטחת אך לא את הבום שהגיע אח"כ". מאז לכתה החברה גייסה הרבה כסף, נסגרו פרויקטים משמעותיים מאד והפעילות התרחבה לאירופה וארה"ב.
14. אימפקט. זו היתה מילת המפתח כששימרית ועידו רק החלו לחלום, לייצר שינוי אמיתי ולהשפיע לטובה על העולם. להמציא אקוסיסטם, שוק ולקוחות, וזה מה שעידו והצוות ממשיכים לעשות היום. מפעל חייהם של שמרית ועידו ממשיך לבעוט ולהשפיע על הסביבה של כולנו ולשפר את מצב האקולוגיה ואיכות חייהם של כל הדיירים על כדור הארץ שלנו.

 

כשמדברים על חוסן מנטלי, כך זה נראה. יש שם עצב, כאב, אובדן, אבל, חוסר ודאות, מורכבות - אבל שואבים כוחות וממשיכים קדימה בכל הכח. 

הפרק מוקדש באהבה לזכרה של שמרית פרקול-פינקל, לבעלה, ילדיה, אחיותיה ומשפחתה היקרה ולמשפחת Econcrete.