פרק 63 - עם אוהד שקד, Co-Founder & CEO at ThinkUp, Co-Founder at Thinkz

על פיבוט בחיים של עצמך - ממשקיע ליזם והצורך שלנו להתוות את הדרך של עצמנו

 

אוהד הוא דור שלישי למשפחת יזמים. אביו היה במקור רופא שיניים, ובאמצע החיים אחיו משך אותו לעולם הטק, ומשם הם הקימו את 888, הצלחה ששינתה את פני המשפחה. בהתחלה אוהד הצטרף כצופה מהצד, סופג את כל המתרחש, האווירה, השיחות העסקיות, לומד את העולם המיוחד הזה, אבל מה שהתחיל כתהליך איטי השתנה לחלוטין כשאביו נפטר ונטרפו כל הקלפים. אוהד חשב שיוכל לקבל grace period, אבל למציאות הייתה תכנית אחרת, ותוך יום כל האחריות של העסקים המשפחתיים נפלה על כתפיו.

 

המארג הרגיש של עסק משפחתי

"כל עוד זה היה אצל אבא שלי אלו היו הבעיות שלו, כל בוקר עם דוד שלי היה אחרת - יום ראשון רבים יום שני שותים קפה, יום שלישי רבים יום רביעי שותים קפה. תמיד יש עניינים עם שותפים, אבל כשהתזרים חזק וכולם גאים - אז זה פחות קשה. אחרי שהוא נפטר דברים השתנו, היחסים השתנו, צרכים השתנו". גם אחר כך נמשכה רכבת ההרים, אבל הפעם סביב אוהד. בגיל 30, הוא קיבל אחריות מטורפת על הכתפיים - משפטית, עסקית, פיננסית, המון כדורים ללהטט באוויר, אבל אוהד עוד היה עטוף באותה תמימות של בחור צעיר שחושב שהוא יודע הכל - "אני רואה את אבא שלי יושב בסלון לעיתים ורואה כל מיני קומדיות מטופשות, וחשבתי לעצמי - אם הוא הצליח, גם אני יכול, זה לא בעיה, זה לא קשה. את לא מבינה את גודל האחריות וגודל המורכבות. חלק מהסיבה שהצטרפתי זה כי ראיתי שהוא קצת מתעייף. אני לא יודע מאיפה הייתה לי החוצפה, אבל אמרתי לאנשים - תנו לו שנה שנתיים ואני נכנס במקומו. הייתי חצוף וטיפש." 

קצת לפני שאביו נפטר הוא עשה את ההשקעה השנייה שלו של 50 מיליון שקל עוד לפני גיל 30, והוא משתף שעשה זאת כאילו הוא מזמין קפה במסעדה, לא הייתה לזה משמעות גדולה מבחינתו. "אחר כך עם השנים את מבינה כמה את לא מבינה. כמה הדברים קשים, כמה הם מורכבים - את מתכננת תכניות והחיים מתכננים אחרת."

 

הוא קיבל לידיו 12-13 חברות - כולן עם בעיות של להיות או לחדול, ומניה שנפלה ב- 70%, בלי נסיון וידע של איך לשקם את הכל, אבל עם ידיעה פנימית שזה לא יכול ליפול במשמרת שלו.

 

הוא מציין גם שהוא מבין שדברים כאלה הם "צרות של עשירים", ושהוא יכל גם לשבת בצד ובכל זאת יהיה לו מה לאכול, אבל תמת האישיות שלו היא זו שדחפה אותו פנימה והביאה איתה גם הרבה סטרס. יש בו את הצד הרציונלי שיודע מה נכון ועושה את הדברים בצורה מחושבת והגיונית למרות שזה מפחיד, אך מצד שני - הגוף מגיב. כאבי בטן, חוסר שינה, הכל צף ומשתקף בצורה כלשהי בגוף. בהתחלה הוא לא הבין את הקשר בין השניים, איך אפשר להבין משהו ברציונל ועדיין הגוף מדבר את מחיר הרגשות - הוא היה צריך לחוות את זה על בשרו כדי להפנים עד כמה הם שזורים זה בזה.

 

למכור את חברת הענק

אחרי שאביו נפטר, המניה הייתה בשפל, ודווקא אז אוהד לא רצה למכור  ולברוח - למרות שעוד מגיל 18 הוא ידע שזאת המטרה הסופית שלו, ושזה לא המקום שתואם את הדנ"א שלו, הוא רצה קודם למצות את הפוטנציאל של החברה ולהרים אותה מהקרשים. הם חיכו עוד קצת, ונעזרו מאוד בשי בן יצחק ז"ל, השותף שלהם שתמך ועזר, ובסוף מכרו את האחזקות.

 

אוהד מספר על ההקלה שהרגיש אז, כשהבין ששמונה שנים הוא שם את החיים שלו על פאוז והתרכז כל כולו בלהציל ולמכור את החברה. לא היה לו מקום לשום דבר אחר, ופתאום יש לו זמן לעצמו, להבין מה הוא רוצה להיות ואיזה חותם הוא באמת רוצה להשאיר. הוא יכול שוב לנשום. 

 

שאלתי את אוהד מה הוא חושב על אוהד של אז, של לפני יותר מעשור, ועל המקום שממנו הוא פעל, והוא משתף שבמבט לאחור, יש הרבה צמתים בקריירה שלו שהוא היה רוצה לשנות, שיש סביבן חרטה, אבל באותה נשימה, הוא יודע שגם צומחים מתוך סבל. היה משהו מאוד מתעתע בדרך שהוא עשה - ברגע ובלי הכנה הוא זינק מתחתית הפירמידה ישר לקצה של הלמעלה, לבורד ומעל זה כבעל מניות, וקיצור הדרך הזה לא בהכרח היה בריא. 

הרבה פעמים כולנו חולמים על קיצורי דרך כדי להיות בקצה הפירמידה - לשבת בפסגת החלומות שלנו, בנוחות, עם ההשפעה והכח לעשות וליצור את מה שאנחנו רוצים, אבל אסור לנו לשכוח עד כמה הדרך לשם היא חשובה. היא טומנת בחובה את הלקחים, הניסיון, ההתחשלות והחוסן שאנחנו צריכים כדי לעמוד בפסגה ולהסתכל על הנוף. מי שאנחנו נהפכים להיות בזמן הטיפוס, הוא האדם שמקומו בפסגה. 

 

ובאמת, אוהד חש בעצמותיו, את אותו הצורך הזה, לחזור ולבנות את עצמו לבד, מחדש - כיזם. אוהד מספר על איך לפני שנה כשישב עם השותפים שלו בקריית אונו, הוא אמר להם: "פה אתכם בסיטואציה שאני נמצא, אני מרגיש יותר חזק ממה שהרגשתי לפני עשר-חמש עשרה שנה ממה שהרגשתי אז כמשקיע, היסודות יותר יציבים, זה מרגיש יותר נכון." 

 

יש איזו תפיסה מטעה כשמסתכלים על אוהד מבחוץ, כי דברים נראים פשוטים - אבל בכל צד יש מורכבות ו- struggle. הערך העצמי שלנו תלוי ומתקשר לעשייה שלנו, אין דרך לחמוק מזה, והחוויה של כישלון, גם על רקע הצלחה בעבר, היא קשה ומאתגרת לעיכול. אוהד משתף על הקשר הזה גם אצל אנשים מצליחים. גם הצלחה גדולה מביאה איתה מחיר נפשי, גודל האחריות מתעצם ויש חרדה לשמר את אותו השיא מאותה הבנה שמפה אפשר רק להידרדר.

לא משנה איפה אנחנו נמצאים, תחושת הערך העצמי שלנו הוא משהו שצריך כל הזמן לתחזק - כי העולם של ההייטק מביא איתו הרבה מאוד תהפוכות, ואם אין את הבסיס היציב הזה, אנחנו הולכים לאיבוד.

לקח לאוהד הרבה זמן להחזיר את הרוגע לחייו ולהפנים אותו. 

 

להפוך ממשקיע ליזם

בתור מי שיש לו את נקודת המבט הייחודית של שני הצדדים - כיזם וכמשקיע ביזמים, אוהד למד איזה יזם הוא רוצה להיות. טעות נפוצה שהוא מספר עליה היא של צנטרליזם אצל יזמים - הכל חייב לעבור דרכם, ויש חוסר מודעות למתי הם מתאימים ומתי צריך לזוז הצידה למרות שזה כואב. ההתנהלות הזו היא מתכון להרבה קלאשים בין יזמים למשקיעים, כשכל אחד חושב שהשני לא מבין. היום הוא עושה את הדברים הפוך ממה שהוא ראה - הוא מקפיד להאציל סמכויות, להיות שקוף, לוודא שכל המידע עובר בין כולם, ולדעת מתי לקחת צעד אחורה.

 

אחרי המכירה של 888, אוהד ישב לקפה עם פרופ' דוד פסיג אותו העריך מאוד, ובאופן לא מתוכנן אמר לו - " בוא נעשה משהו ביחד." דוד שתק לרגע, נשען אחורה ואז אמר - "בוא נעשה משהו גדול". תו"כ תהליך היצירה של הסטארטאפ הראשון שלו, Thinkz, ואיטרציות שוחקות, אוהד חשב - למה לא קיימת פלטפורמה דיגיטלית שמסייעת לסטארטאפים לבנות את עצמם? המכונה של המכונה. המחשבה הזאת הולידה את הסטארטאפ השני ThinkUp.

 

יש שני דברים ידועים וברורים על עולם הסטארטאפים - האחד, הוא שקשה להקים סטארטאפים - יזמים צריכים מנטורינג, גיידנס, קו-פאונדרים, ולידציה, לקוחות, והכל ביחד הוא מאוד מורכב. הדבר השני הוא, שכולם מנסים לעזור לסטארטאפים. בכל זאת, יש פה צורך שלא נענה - יש רק מעט מאוד פלטפורמות דיגיטליות שנותנות ערך ויודעות לחבר את כל הנקודות. אוהד רצה להקל על יזמים, לאפשר להם לנהל את הסטארטאפ ולקבל הנחיה ועזרה בפלטפורמה אחת. התשוקה לרעיון הניעה אותו, והיום הוא הורה במשרה מלאה ל ThinkUp. יחד עם צוות המייסדים המדהים ב ThinkUp, רון, הילה ומוטי, הם בונים פלטפורמה חדשנית המתעתדת להיות המקום שבו כל יזם מתחיל את מסע הסטארטאפ שלו, תוך ייעול משמעותי של לוחות הזמנים והחיבורים המדוייקים לו לטובת פיתוח המוצר, חיבור להשקעה וצמיחת החברה. 

 

למרות הזהירות, כשאני שואלת את אוהד אם הוא נהנה היום, הוא עונה -"אני נהנה כל פעם שאנחנו פורצים משהו, פותרים משהו, זה כיף. כשאני מספר את הסיפור של הסטארטאפים, יש לי ברק בעיניים." - ובתור מי שישבה מולו לשיחה מרתקת ושמעה את סיפור היזמות שלו, אני יכולה להעיד ממקור ראשון שבהחלט רואים את הברק.