כותרת משנה: שיעור 25 - ח"ג, פרק יב[3], פסקאות 10-14
תאריך: שלישי, טו כסליו התשפ"א
תקציר: הרמב"ם הוסיף בתיאור סוגי הרעות, והראה כי רוב הרעות שבני האדם צועקים על העוולה שבהן - אינן נגרמות אלא ממעשיהם עצמם, ושלפי האמת אין להם להאשים בהן אלא את עצמם.
עוד פרט הרמב"ם כיצד הנהייה של בני האדם אחר תאוותיהם בצורה בלתי נכונה ומוגזמת פוגעת הן בבריאות גופם והן בבריאות נפשם (וזה מחמת תלות הנפש בגוף והיפעלותה ממנו, ומחמת חווית הרע הנוצרת מחוסר יכולת למלא את התשוקות המופרזות שבני אדם מתמכרים אליהם).
מלבד ההבנה שרוב הרעות הפוקדות את האדם נגרמות מחמתו אותה מדגיש הרמב"ם בפרקנו, הוספנו והרחבנו את המבט (ע"פ דברי הרמב"ם עצמו בפרקים הקודמים) לבאר את הצדק והטוב הא-לוהי שביצירת המציאות כולה עם המין האנושי בכללו למרות שרובו נמשך אחר התאוות ומתייסר בשל כך (ולמרות שהכל נעשה בבחירתם ואחריותם המלאה של בני האדם).
Create your
podcast in
minutes
It is Free