"כֹּל פָּעַל ה' לַֽמַּעֲנֵהוּ", "וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו"
כותרת משנה: שיעור 31 - ח"ג, פרק יג[5], פסקאות 16-21
תאריך: רביעי, כג כסליו התשפ"א
תקציר: בסוף פרק יג ביאר הרמב"ם פסוקים שונים בהתאם למסקנותיו
בדבר הנשגבות מדעת האדם של התכלית הכוללת של המציאות,
ובדבר המצאת ברואים שונים לצורך עצמם ולצורך התכלית הא-להית הכוללת הנשגבת, ושאינם בעבור האדם.
במשמעויות אלו ביאר את הפסוקים "כֹּל פָּעַל ה' לַֽמַּעֲנֵהוּ", "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו".
עוד ביאר כיצד "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱ-לֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ... וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" שנאמר במאורות - אינו מלמד על היותם בעבור האדם,
והביא פסוקים מלאים מישעיהו ומאיוב שדרגו את האדם למטה מהם בהרבה, ופרשם.
כגון: "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי", "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה, אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם", "הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו, אַף כִּי־נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ".
Create your
podcast in
minutes
It is Free