ג/ 157 - יראת ה’ התמידית התכליתית

כותרת משנה: שיעור 157 - ח"ג, פרק נב

תאריך: שלישי, כו תמוז התשפ"א

תקציר: אחר שלימדנו הרמב"ם בפרק נא על שיא ההשגה והאהבה המתמשכת הוא מוסיף ללמדנו על היראה המתמשכת הנדרשת מהשגת האמיתות.

נוכחנו שחשוב לרמב"ם לבאר את מציאות הנוכחות הא-להית עם האדם תמיד המביאה ליראת רוממות עליונה ולתיקון המעשים בהסברה רציונאלית מדויקת ועמוקה שלא יתערב בה דמיון כלל, ולכן הוא מתאר שכבוד ה' המלווה אותנו הוא שיכלנו שהוא ה"צלם" הא-להי העליון שבאדם ודרכו אנו משיגים את ה' והוא נמצא עמנו.

דברי הרמב"ם היסודיים הללו הובאו ע"י הרמ"א בראש הגהותיו לשו"ע. הבאנו דבריו והשווינו אותם בדקדוק לדברי הרמב"ם על השווה והשונה שבהם.

בסוף הפרק ביאר וסיכם הרמב"ם כיצד שתי תכליות התורה הן האהבה והיראה שהן תכלית הדעות והמעשים כולם שהתורה מדריכה אליהם. ביארנו דבריו והשתדלנו למצות את מהויות האהבה והיראה להרמב"ם על שלל היבטים השונים שבמשנתו.