פרק 100: פרק הפוך - דוד ברקוביץ’ מראיין את מורית לכבוד פרק ה-100 בפודקסט

הפרק כולו תומלל - מופיע גם התמלול בתוך הוידאו למטה

Go.

דוד: טוב. היי, פרק 100. בפודקאסט של מורית כפיים חברות וחברים. אין פה חברים, אבל אולי מאזינים חברים. יאללה, חברות, כפיים, מזל טוב מורית.

מורית: תודה רבה.

דוד: 100 פרקים מטורף

מורית: 100 פרקים בפחות משנה. כן, זה אומר

דוד: רגע, חשבון זה לא הצד החזק, זה אומר...

מורית: בעשרה חודשים... אנחנו, אז זה בערך עשרה פרקים בחודש, כאילו שניים בשבוע

דוד: שניים בשבוע?

מורית: כן.

דוד: וואו, אז למי שלא יודע מה הקונספט של היום ולמה אני מדבר במקום שמורית תדבר, אז היי, השתלטתי לכבוד, הפרק המאה השתלטתי על הפודקאסט של מורית ואמרנו, נדבר הפעם על מה שבאמת מעניין אותנו, וזה מורית. ובעצם אנחנו מחליפים תפקידים, והפעם מורית איננה מראיינת, אלא אני, והפרק הזה הוא ישחק על הגבול שבין מקצועי לאישי, כי אין באמת הפרדה, ואמרתי, ורגע, פנייה לאנשים שפה איתנו, מי שרוצה להשפיע על הכיוון שאליו אנחנו הולכים על השאלות שלי, מי שרוצה לשלוח לי בפרטי בדיסקרטיות, שאני לא אחשוף, שאלה שמאוד חשוב לה שאני אשאל את מורית, אז לגמרי, לגמרי, לגמרי מוזמנות לעשות את זה מולי בצ'אט, אני כאן, וזהו בואו נתחיל, יאללה.

מורית בלחץ, את רוצה לספר על זה?

לספר על הלחץ? כן. בטח. התעוררתי בשלוש וחצי, הלכתי לישון באיזה שתיים, כי מוצאי שבת תמיד קשה לי, אבל התעוררתי בשלוש וחצי, מתוך חלום שאני במטבח, ב11 וחצי בבוקר, מסתכלת על השעון, רואה שכבר בדיוק 11 וחצי וצריך כבר להיות בזום ואני לא שם, התעוררתי מאוחר ואני אומרת לבנים שלי שמהר מהר יארגנו לי קפה כי אני מאחרת לוובינר המיוחד איתך, והתעוררתי בסטרס, היה לי לחץ, וככה תוך כדי שאני הולכת לשירותים אמרתי אוקיי זה דבר מעניין להביא פה לפתיחה של ה... סשן, סיפרתי לך קודם כי כאילו זה רק אמר לי כמה אני בלחץ, וכשמ - 11:00 כבר הרגשתי שקשה לי לנשום, אמרתי, אוקיי, כנראה באמת הגוף שלי מדבר במקומי, כי כשאני ממש בלחץ הגוף שלי מדבר, אני מרגישה את הסטרס, אני מרגישה את זה, אבל זה לא מעמד שאני מוצאת את עצמי הרבה בימים, בשנים האחרונות, אני בדרך כלל מאוד, כמו שאמרת קודם, on top of things אז זה...

דוד: זהו, אז נגיד, אם אנחנו צריכים רגע להסתכל על מאיפה הלחץ נובע, ומשם אני רוצה להתחיל לברר מולך כמה דברים, הלחץ בעיניי יכול להיות פה משני מקורות, האחד זה אני חווה אותך מורית כבן אדם שהוא מאוד מאוד מאוד בשליטה, כבן אדם שמאוד יודע מה הוא עושה, מאוד מתכנן, הכל מאוד מהודק ומדויק, ואת מגיעה כאן לאירוע שאת לא בשליטה עליו, ושתיים, וזה כבר ממש מעניין אותי מה דעתך על הדבר הזה, המילה מקצוענות ומקצועיות מופיעה הרבה מאוד בתוך מה שאת עושה, נכון? זאת אומרת, מקצוענות בגיוס, ראיון מקצועי, זאת אומרת, המילה מקצוענות נמצאת שם המון, והיום אנחנו עושים משהו פחות מקצועני או מקצועי, אנחנו עושים משהו אישי, ואיך זה מרגיש? ולמה רצית את זה בכלל? ולמה הכנסת את עצמך לבור הזה?

וואי, כמה שאלות

תתחילי מאיפה שבא לך

מורית: אני אתחיל מאיפה שבא לי, אחד, אני רציתי מקצועי ולכן פניתי אליך, כלומר מבחינתי אתה איש שהוא גם מקצועי בראיון, אז ידעתי שיצא מפה, תצא שיחה מעניינת, וגם בקצב שלי, כאילו יש עוד אנשים שהם מקצועיים בראיון, אבל כאילו פחות ידעתי איך יהיה לי הקצב בשיחה, והיה לי חשוב משהו בקצב, באינטנסיביות, כאילו שאני מרגישה איתה בנוח ואני הרבה יותר נהנית משיחה כזאת, מאשר משיחה שהיא שאלה אחת ואז תדברי רבע שעה, כאילו אני צריכה את הפינג פונג הזה שאני יודעת שיש לי איתך.

דוד: זה מצחיק, כי זה בדיוק מה שאתם מלמדים בראיון, מה שאת מלמדת בראיון התנהגותי. יש את שאלת העל, אבל אז יש את תתי שאלות שקורות בתוך השאלה, והרבה פעמים דווקא שם המידע נמצא.

מורית: ה- essence, נכון

דוד: נפעל באותה מתודולוגיה

ואני אגיד שמצד אחד אני אוהבת לתכנן, אבל אני חייבת לשים על זה כוכבית, כאילו כן אני אוהבת לדעת לאן אני הולכת אבל אני תמיד משאירה איזשהו מקום שהוא לא מתוכנן ולא מנוהל, אולי יכול להיות שבגלל זה נוח לי עם המודל החצי מובנה של הראיון אבל אני לא בן אדם שמתכנן עשר שנים קדימה, אפילו לא חמש ונגיד אפילו לא שנה, כלומר אני מאוד מאוד ב"כאן ועכשיו" ואין לי אף פעם תוכנית שנתית, אין לי אף פעם סדר roadmap כזה של שנים קדימה, אבל כן כשיש משהו שמעניין אותי, קורס חדש, תחום חדש, זה אז אני מתחילה לגלגל אותו בראש, בדרך כלל זה יתחיל בראש, ואני חושבת שלקראת פרק המאה כבר חודש אחורה ככה הבנתי שזה מתקרב, שפתאום קלטתי שאני בפרקים שמונים ותשעים והתחלתי לגלגל מה אני רוצה, התייעצתי עם הקבוצה של המנהלות גיוס שאני מלווה, מה דעתם להביא מרצה אורח, אבל לאט לאט קלטתי שמה שבא לי זה להיות על הבמה, כי אני כמעט אף פעם לא שמה את עצמי על הבמה ולמרות שהם בעיקר המליצו להביא אורח נורא מעניין, אמרתי מה שמעניין אותי זה שאני אהיה על הבמה, וכשאז אמרתי אוקיי אז מי בא שיראיין אותי מאוד מהר אמרתי שאני רוצה שאתה תראיין אותי וברגע שאמרת כן זהו כאילו היה לי יש לי איזה קצב כזה של התבשלות שברגע שזה מגיע לאיזושהי נקודה פתאום כל הדברים זזים מאוד מאוד מהר וזה מאוד מאפיין בכלל החלטות שלי.

כאילו יש לי המון, לפעמים עליתי השבוע, השבועיים האחרונים עם ערוץ טיק טוק שלי, הפרק הראשון היה באוקטובר 2020 והיו שם כמה פרקים וזהו, זה מת לאיזה כמה שנים, אבל עכשיו ברגע שהחלטתי, זה קורה נורא נורא מהר כאילו משהו במוכנות/מקצועיות, אצלי דורש איזושהי, אני תמיד אומרת שאני כמו חמין, כאילו אני צריכה שיבשלו את זה

דוד: אני גם לוקח ממך כאילו איזושהי סבלנות לעובדה, שחלק גדול מתהליך העבודה הוא קורה לא בחוץ, אלא קורה בפנים, והרבה פעמים אנחנו נורא שופטים את עצמנו במקום הזה, למה לא מתקדם, למה אני לא עושה, למה טה טה טה טהאבל את אומרת, לפעמים חלקנו עובדים בפנים, לא מעט זמן, ואז שזה יוצא, זה יוצא נפלא ונהדר ומהיר ומתקתק איזה כיף זה, לשים לב לזה

מורית: זה בפנים, ואני אגיד, כאילו יש לי איזושהי תחושה פנימית שזה עוד לא, שאני עוד לא שם עכשיו, זה גם נכון לגבי החלטות מאוד משמעותיות שקרו לי בחיים, לא רק סביב עבודה כלומר התפטרתי, נגיד פעם וחצי בחיים, כי בשני הייתי חצי עצמאית, אבל גם שם הייתי צריכה להודיע שאני מתפטרת, כשליוויתי בעלי עסקים, באינטל התפטרתי, אבל לקח לי זמן להתבשל עם ההחלטה, התגרשתי פעמיים, בשניהם לקח לי זמן להתבשל עם ההחלטה, גם בקטעים שהיו בה, החלטה משותפת, אבל כאילו להגיע עם עצמי להבנה שזה הדבר שנכון לי, לקח לי כמה שנים בשני הסבבים נקרא לזה כלומר יש לי, ואפילו שאני מרגישה שמשהו שהוא לא ברור לי, אבל עד שאני לא שלמה מאוד עם ההחלטה או עם מהלך או עם משהו אני לא מצליחה להתקדם איתו וזה באמת קורה בפנים, ולא תמיד אני מספיק מבינה מה אני עושה, אבל אני יודעת שזה עוד לא הזמן כאילו זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד.

דוד: איזה יופי.

פוטרת פעם?

מורית: אם פוטרתי? תראה, באינטל זה היה חצי, כאילו, לא פוטרתי, אבל קיבלתי פידבק של...אני איטית, כן?

באינטל היה outstanding / successfulמבחינת הביצועים ו"faster/slower  כאילו מבחינת המהירות או כמו כולם, לא זוכרת מה זה היה, successful וקיבלתי slower כאילו אמרו לי, "את לא מספיק מהירה מול...". היו ביצועים טובים אבל איטי. הביצועים בסדר, אבל הקצב שאת מתקדמת בדרגה מול האחרים היה איטי, ואז זה היה מספיק לי בשביל להגיד, זה היה זמן לקום ולעזוב כאילו, לא חיכיתי שיגידו לי, "את לא מבצעת, לא מתפקדת מספיק תורך כאילו" ידעתי גם קודם שזה כבר לא בשבילי, אבל חיכיתי שאני אצא לחופשת לידה ואז...

דוד: וואו, זה נשמע מעליב.

לא יודעת אם זה היה מעליב. לא, זה לא העליב אותי, זה, הבנתי שמה שאף שרוצים אותי זה לא אף שאני רוצה להיות כאילו...

דוד: את כאילו לא נעלבת.

מורית: א', אני לא חושבת שהרבה פעמים בחיים נעלבתי, נעלבתי, אבל לא יותר מדי. אני חושבת ששם... אני חושבת שארגון גדול מאוד מאוד התאים לי כל עוד המנהלים שלי היו מסונכרנים איתי וכל עוד הלקוחות היו, כאילו היה משהו, התחלפו המנהלים שלי, התחלף מנהלים של הארגון, משהו שם כבר לא התאים לי, ורצו שאני אשפיע ברמה העולמית, ואני מאוד רציתי את השיח, את הפנים מול פנים, את הייעוץ בגובה העיניים עם המנהלים, שעבדתי איתם ולא עניין אותי.

גם היום דרך אגב, כששואלים אותי כל פעם למה אני לא יוצאת עם הראיון לעולם, זה פשוט לא מעניין אותי, ללמד באנגלית, להדריך באנגלית אני עושה את זה מדי פעם, אני עושה את זה כשיש קבוצות שמפוזרות, אבל אני לא כותבת באנגלית, למרות שיש לי אנגלית שפת אם, אני לא, כאילו משהו שם בכיוון שרצו למשך אותי ממש וממש לא התחבר לווייב הפנימי שלי ומאוד, בזמנו עוד הייתי נשואה ליעקב, הוא מאוד תמך בי וככה אני זוכרת את עצמי חוזרת כל יום מהעבודה ‫ובוכה בהריון, כן? ‫לקח את השלושה, ארבעה חודשים האחרונים של היריון, והייתי כבר עם הלשון בחוץ, ומתתי לעוף משם, והוא אמר לי, בואי תמשכי עוד עוד קצת עוד קצת כדי לצאת לחופשת לידה, ולעשות את זה. חופשת לידה ומשם לצאת, כן.

דוד: והיה לך ברור שאת משם עוברת לעצמאות או ש..

לא.

תספרי רגע על זה, על המעבר לעצמאות.

תראה, ידעתי שנקרא לזה שאני לא יכולה שמישהו ינהל אותי או שכשמנהלים אותי, זה צריך להיות מישהו מאוד מאוד ספציפי היה לי מנהל מושלם, מנהלת ומנהל, ששניהם ידעו מאוד לנהל אותי, לתת לי יד חופשית, כאילו להגיד לי, זה הכיוון לכי ובניהול כזה פרחתי, באמת הייתי... עשיתי גם מבחינת, קודמתי המון, וקיבלתי המון פידבקים טובים, ומאוד הצלחתי אבל בעיקר הצלחתי כשאף אחד לא אמר לי מה לעשות, אלא כשרק נותנו לי איזה מסגרת וידעתי שיהיה לי מאוד קשה למצוא את זה שוב בעוד ארגון, פשוט לא הצלחתי לדמיין את עצמי נכנסת שוב למסגרת ומתאימה את עצמי וכבר ראיתי מה קורה כשיש לי מנהלת שפחות הייתה מדויקת עבורי, ומנהלים כלקוחות שפחות היה לי נוח לעבוד איתם ואז עזבתי והייתה לי חברה שיצאה לעבוד כיועצת כמה חודשים לפניי האמת שבכל התפקידים כשהייתי בתוך אינטל היא תמיד, החלפתי אותה. כאילו זאת אותה חברה שכשהיא עברה תפקיד נכנסתי במקומה הייתה שנה לפניי באינטל ואז היא אמרה לי אז בואי גם בעצמאות בואי בחוץ תהיי איתי באיזה שני פרויקטים וכיועצת לגיוס כי אין לנו מישהי שהיא יועצת שיודעת גם את העולם של הגיוס ועשיתי דרכה שני פרויקטים ואז קלטתי שכל מה שקיבלתי ממנה היא עבדה אז בחברת ייעוץ זה את השיווק, כי את הפרויקט עצמו עשיתי לבד, לא הייתי צריכה שמישהו יגיד לי מה לעשות, אלא רק הביאו לי את הלקוח ואז הבנתי שאני יכולה לעשות את זה בעצמי אני רק צריכה ללמוד לשווק והתחלתי לכתוב תורים, התחלתי לכתוב בלוג בדה מרקר

דוד: אני רק צריכה ללמוד לשווק, משפט שאת אומרת אותו כזה כלאחר יד

אבל עומד מאחוריו הרבה מאוד זאת אומרת אני חושב שהרבה מאוד אנשים שרוצים לצאת לעצמאות אומרים אני איש מקצוע מצוין או אני אשת מקצוע מצוינת, אבל אני לא יודעת להביא לקוחות. איך סמכת על עצמך שתביאי לקוחות?

אתה יודע מה? אני חייבת להגיד, אני לא חושבת שקלטתי גם אז מה המשמעות של זה. סמכתי על זה שיש לי בן זוג שעבד והיה הגב שלי. אני אגיד לך גם זה ששני הפרויקטים הראשונים שהגעתי דרכה היו מייקרוסופט וטקסס אינסטרומנטס, הם שניהם היו מאוד, אמרתי אם אני יכולה לייעץ למייקרוסופט אז אני בסדר, אז יש משהו שאני מבינה שהוא מביאה איתי שהוא good enough כאילו ראיתי שמה שאני עשיתי באינטל היה way way way קדימה מאיפה שאז השוק היה, כן? אנחנו מדברים על 2006, תחילת 2006, כאילו הבנתי שאם אני מביאה דברים שלמיקרוסופט וT.I. הם בעלי ערך עבורם, אז גם לארגונים אחרים יהיה לי מה לתת. בזמנו היה HRS, ‫אז התחלתי לייעץ לאנשים לענות על שאלות בHRS בפורום לפני פייסבוק, כן? היה הפורום של אנשי משאבי אנוש ‫וראיתי שאני מצליחה לענות על שאלות, ‫והתחלנו לברר מה קיים, ראינו שיש דיוור לאנשי משאבי אנוש, התחלתי לפרסם בהתחלה, בשנים הראשונות שילמתי ‫משהו כמו 20 אלף שקל, לפני שהתחלתי לייצר לעצמי רשימת תפוצה, שילמתי עשרים אלף שקל להוציא דיוור על יש קורס ראיון פעם, ומשם התחלתי להגיע לאנשים, פשוט מלפרסם, אז אמרתי אוקיי זה יקר לי מדי, והתגלגלתי ללמוד איך לשווק ואיך לכתוב ואיך לייצר רשימה וקהילה אבל בהתחלה פשוט הבנתי שאני, והרווחתי גרושים, אבל מכל לקוח לאט לאט התחיל להיבנות העסק יש לי לקוחות היום שבקשר איתי משם, לקוחות וחברות גם, שבקשר איתי ממש מהראשונים.

דוד: ואם אני רגע מנסה לקחת את הסיפור הזה לעבר, אני מניח שישמעו את זה אנשים שאולי כרגע חוו פיטורין, ואולי כרגע בעצם נמצאים בדיוק בצומת הזאת של אולי מעבר לעצמאות מה מהדרך שלך יכול להיות טיפ עבור אותם האנשים?

אל"ף, אני אומרת הרבה שאני מאמינה שמעל גיל 40 צריך להיות עצמאית, זאת אומרת, אני יצאתי בגיל 35 אבל אני באמת חושבת שאני, לא רק חריגה, אבל מאוד קיצונית בחוסר המוכנות שלי להיכנס למסגרת וסמכות, כן

דוד: אני בין 40 עוד חודשיים אני מרגיש שהקדמתי את זמני ככה

הקדמת את זמנך לגמרי, אבל גם אתה כמוני, אתה עצמאי, אתה לא צריך, כאילו, אתה נוח לך במעמד הזה שאתה מוביל את עצמך, ועושה, אם דיברנו על שליטה, כאילו, שנינו בקראת זה דפוס דומה, אני חושבת, בקטע הזה. לא?

דוד: כן, טוב, בפרק המאה שלי נעשה אותו

מורית: פרק המאה שלך, יאללה, רשמתי לי אבל אני אומרת, קודם כל, מי שיודע שהוא או היא באופן טבעי מאלה שכותבים עליהם שגר ושכח בהערכת עובדים, כאילו, אני תמיד אמרו לי, את, שגר ושכח, את לא צריכה להגיד לך מה לעשות, וידעתי שזה המקומות שנוחים לי שתיים, ידעתי שאנשים מאוד אוהבים לבוא ולהתייעץ איתי, זאת אומרת, ידעתי שהמעמד הזה של יועצת מאוד מדויק לי, וגם הייתי יועצת לא סטנדרטית כמו כשהייתי יועצת ארגונית, הייתי מאלה שעובדים, אומרים מה לעשות כלומר, יועצת ארגונית תמיד אומרים אתה צריך ללוות, אתה צריך... אני ידעתי שאני יותר טובה בללמד. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד, מה לעשות זו הדרך הנכונה, זאת הדרך הפחות נכונה. עכשיו, עם הזמן למדתי להיות יותר רכה, להיות יותר, פחות חדה בזה, זה נכון, זה לא נכון כי תמיד יש כמה דרכים להסתכל על משהו, אבל המקום הזה של היכולת להוביל את עצמי, לא להצטרך שמישהו יגיד לי מה לעשות, גם היכולת לעבוד מהבית, באינטל הרבה שנים עבדתי מהבית אז מי ש... אז ידעתי כבר שאני מסוגלת לעבוד מהבית אז משהו מזה היה לי ככה מאוד חזק בהתחלה כן.

ואני אגיד שעשיתי לא מזמן קורס על היציאה לעצמאות. אני חושבת שהסיפור העיקרי ביציאה לעצמאות זה להבין, זה לדבר קצת עם אנשים שעבדו איתי ולשמוע מהם מה הם קיבלו ממני הרבה פעמים אנשים מבחוץ מבינים אותנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו קולטים על עצמנו ואני חושבת שהמסע הזה היה ועשיתי אותו כמה פעמים, כן, עשיתי אותו כשהקמתי את העסק, לא משנה בדרך כאילו תוך כדי תנועה נקרא לזה, עשיתי אותו כשאחר כך עזבתי את HRD והלכתי ללוות בעלי עסקים אחר כך כשחזרתי לעולם של הגיוס. בכל נקודה דיברתי קצת עם לקוחות כדי לקבל את הפרספקטיבה שלהם של איך הם רואים אותי או לקוחות פנימיים בארגון או לקוחות חיצוניים, וזה עזר לי מאוד לדייק את מה מתאים לי, מה נכון לי, כי אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר דברים ממה שבסוף אנחנו בוחרים כלומר, אני היום מייעצת, מלמדת ארגונים על איך לגייס ולראיין אבל יש עוד דברים שאני יכולה לעשות, אבל בחרתי את המיקוד הזה, בדיוק כמו שדיברנו קודם על אינטל, יכולתי לעשות עוד דברים, אבל אני חושבת ש‫הבחירה במקום שעושה לי טוב זה משהו שהוביל אותי ממש מהרגע הראשון, אני חושבת שמהבית, כאילו התפיסה שהעסק שלי צריך להיות התחביב שלי, צריך להיות משהו שאני מאוד מאוד אוהבת לעשות, ‫זה משהו שלקחתי ‫משני ההורים שלי, אבל בעיקר מאבא שלי, והוא ככה מוביל אותי. ‫מאז הסיפור שלי התמקד לחפש את מה אני הכי אוהבת מה אני עושה ממש ממש טוב, זה המקום שהוא ככה, הסנטר הזה, המקום שמושך אותי כל פעם

דוד: אני שומע אותך כאילו מחזיקה ביחד בלי סתירה שני קטבים שלרובנו הם נשמעים טיפונת סותרים, זאת אומרת קוטב אחד ששמענו פה הרבה זה הנאמנות פנימה, אני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות, הכל המקום הזה של אוטונומיה ועצמאות כממש, צריכה את זה כמו שאנחנו צריכים אוויר לנשימה, ומהצד השני כאילו כשעברתי לבקש טיפ פרקטי למי שעכשיו רוצה לצאת לעצמאות, את אומרת לכי לראיין בחוץ על כאילו שיסבירו לך החוץ שיצליח לומר לך משהו על מה הערך המוסף הייחודי שאת מעניקה ודרך זה תבני את השירות את המוצר, את הדבר הזה שאת רוצה לומר ואני רוצה להגיד, זאת אומרת, מאוד... יאללה, בואו נגיד את זוג המילים, מעורר השראה לשמוע אותך כאילו לא רואה את הסתירה בכלל בין המקומות האלה שהם עובדים לך בד בבד זאת אומרת שהעובדה שאת זקוקה לבחוץ כדי להבין את הערך הייחודי הפנימי שלך, זה דווקא מגביר עצמאות, מגביר אותנטיות ולא פוגע בה

מורית: אני אגיד שהגעתי לתובנה הזאת והיום זה לא בסתירה אצלי, אבל דרך הרבה, דם ויזע ודמעות, כאילו אני חושבת שהדרך כעצמאית בוודאי בתחילת הדרך הייתה באיזה מיינדסט של אני יודע אני מבינה אני יודעת אני יודעת מה צריך אני שומעת אותם ואני אגיד להם נקרא לזה in their face כזה אני אגיד להם מה הדבר הנכון לעשות אני אגיד להם איפה הם טועים וחטפתי את זה בחזרה בהרבה בעיטות וריקושטים כאילו ואני חושבת וגם ההבנה שכמה שאני לא רואה עד שהלקוח לא יהיה במקום שהוא שם בשביל לקבל, לשמוע עד שאני לא אדבר בשפה של הלקוחות שלי עד שאני לא אתאים את מה שאני מציעה אליהם ועד שאני לא אהיה ממוקדת ומדויקת כלומר מה שקלטתי שקרה לי זה שניסיתי כשהתחלתי את hrd אמרתי אני נותנת את הכול, כל מה שעשיתי בזמנו באינטל אני אתן כיועצת אז עשיתי גם פיתוח מנהלים וגם מניעת הטרדה מינית וגם גיוס וגם עוד כל מיני דברים ואף אחד לא הבין מה אני עושה וככל שניהלתי את הדיאלוג הזה והבנתי את הדיוק ובסוף לקח כמה שנים עד שבחרתי בגיוס ואחר כך גם בתוך הגיוס בחרתי בראיון

דוד: בראיון והיום את באמת נורא מקפידה זאת אומרת החריגות מהראיון הן חריגות מאוד מדודות מנוסחות היטב, זאת אומרת זה כאילו את מאוד מזוהה עם המקום של הראיון ואת מאוד מקפידה לשמור על ההזדהות המהודקת הזו

מורית: אני מקפידה להיות מזוהה עם הראיון, למרות שהיום כבר אני מכניסה עוד ערוצים אבל גם הם מאוד מאוד מדויקים אני מכניסה את ההובלה של קבוצה של מנהלות גיוס, שנפגשות פעם בחודש, זאת אומרת, העבודה על ניהול גיוס, ניהול גיוס כפרופסיה, אז זה כאילו, זה שונה מראיון, אבל הוא גם מאוד מאוד ממוקד אני מתחילה לגעת היום בעולם של הטכנולוגיה ושל הובלת גיוס, ואני מרצה בכנסים על גיוס אז יש שם איזושהי הסתכלות רחבה, אבל זה לא, אני לא נכנסת לכל דבר שקשור לגיוס אני באמת בוחרת, ויש המון נישות בתוך הגיוס אני בוחרת מאוד מאוד בזהירות, ומאוד מקפידה על מה אני עושה, אבל זה כל הזמן גם בתוך דיאלוג עם הלקוחות אני לא, אני כבר נכוויתי מלצאת לחוצה עם הצעות שהיה נראה לי מאוד מאוד בעלות ערך, ואף אחד לא לקח אותה כי זה לא היה מדויק ללקוחות.

דוד: כן. בא לי לומר משהו, אפילו לא לשאול, אלא לומר אמירה שהיא מאוד חזקה מתוך מה שאת אומרת ולמי שמקשיבה לנו ונמצאת בצמתים, וזה בכלל לא משנה אם זה צומת של עצמאות או מעבר תפקיד, או פיטורין, או בכלל, או אפילו בתוך אותו ארגון וזה זה אני חושב שאת אומרת כאן דבר שהוא מאוד חזק דיוק מגיע מתוך הדרך, לא מתוך הדיוק. אוקיי, וזאת נקודה קריטית בעיניי שאנחנו מפספסים כל הזמן. זאת אומרת, הרבה אנשים חושבים על עבודת הדיוק כעבודה פנימית, אוקיי? ובעצם אצלך אנחנו שומעים מאוד חזק כמה היום הפרסונה, ה thought leader בעולם הראיון שהיא כל כך כאילו, put together, מהודקת, מדויקת, ברורה, מוקפדת, היא דווקא התחילה מהסתעפות והתפזרות, ורק הדרך מביאה לדיוק זו אמירה בעיניי מנחמת וחשובה

עכשיו שאלה: למה ראיון מה מדליק אותך בזה. מה מעניין אותך בזה

ראיון, נו באמת, רעיון, שואלים שאלות, הבן אדם עונה, או כותבים חוות דעת, מה את עושה עניין?

זה מצחיק, אני מספרת תמיד בסדנאות שאני התראיינתי רק פעמיים בחיים, כאילו, תפקיד שעשיתי לפני אינטל היה במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, אז הייתי מתנדבת ואז אמרו לי נפתח תפקיד, אז כאילו לא ראינו אותי, פשוט קודמתי להיות עובדת, ובאינטל ראינו אותי ראיון ראשון ראיון שני, התקבלתי, הייתי שם תשע שנים וזהו, נהייתי עצמאי, כאילו אחרי זה לא היו צריכים לראיין אותי.

מצד שני, אני מספרת בסדנאות שהראיון שינה לי את החיים, אבל אני באמת, אני פוגשת בארגונים אנשים שנמצאים עשרים ושלושים שנה, והם, אני אומרת, הם התראינו פעם אחת לפני עשרים שנה, וזהו, כל החיים שלהם, אחרי זה התגלגלו מתוך אותו ראיון, לפעמים זה רבע שעה אומרים לי לפעמים, אתה יודע, מנהלים במפעלים, איזה ראיון, אמרו לי, בוא, אתה רואה שם את המכונה, אתה עליה וזה כאילו... יש לך דופק בוא

יש לך דופק בוא, כן, בחלק מהתפקידים ולפעמים זה באמת שמונה ראיונות ובסוף. וכשיצאתי מאינטל, ובאינטל למדתי איך לראיין, בסדר? למדתי את השיטה של ראיון התנהגותי והיה נראה לי נורא ברור שכולם מראיינים ככה וכשיצאתי החוצה והתחלתי להיפגש עם מנהלות משאבי אנוש, שקצת לשאול, קצת לראות, אמרו לי, "לא, אף פעם לא למדנו איך לראיין" והצטרפתי לראיונות או ביקשו את העזרה שלי לראיין ואני באה לראיין ראיין התנהגותי ואני רואה אותם שואלים כל מיני שאלות שלגמרי לא קשורות לשום דבר תכונות חיוביות ושליליות ומה המנהל של החייה אומר עלייך וזה נראה לי הזוי שעדיין מראיינים ככה כאילו אני למדתי את זה בתור השיטה שהיא נורא ידועה וכולם מכירים אותה באינטל בארצות הברית אבל בארץ ראיתי שאף אחד לא וזה ממש היה הבייבי הראשון. זה הדבר הראשון שהתחלתי ללמד וגם ראיתי איך נורא מהר בתוך בזמנו זה היה סדנה של יום אנשים שלא ראיינו אומרים לי אני לפני ואחרי הסדנה זה הכל השתנה לי כל איך שאני מראיין זה ממש חיים אחרים ופתאום אני מצליחה לקבל מידע. עכשיו אני מאוד מאוד אוהבת לתת כלים פרקטיים ושעושים שינוי משמעותי ומהר

כאילו בחוויה שלי אני כבר 18 שנה משדרגת ומדייקת וממש מסדנה לסדנה, הסדנה מתדייקת ונהיית יותר נכונה אבל אני מדייקת את היכולת הזאת לתת כלי כמה שיותר מהר שהופך להיות יותר ושהוא משפיע על חיים של המון אנשים כלומר כשלימדתי ב 2019 הייתה לי שנה שניסיתי ללמד מועמדים איך להתראיין שלכאורה זה אותו דבר כן זה פשוט צד שני של אותו מתרס ובאמת הדרכתי הרבה אז 4000 איש עברו דרך הוובינרים והדרכות שעשיתי אז אבל זה הרבה פחות עניין אותי, כלומר, בשבילי... למה?

זה לתת כלים פרקטיים, אבל לבן אדם שאחר כך הולך לגעת בהרבה אנשים כלומר, הידיעה שכל בן אדם שאני השפעתי עליו נתתי לו את הכלי, לו או לה, אחר כך הולך ומראיין הרבה אנשים, ובאים אליי אנשים ואומרים לי, וואי, התראיינתי ואני חושב שעכשיו אני מבין למה שאלו אותי את השאלות האלה, ואני יודעת שזה כאילו משהו בעיבוד שליטה הזה דווקא, וזה שאני נותנת כלים ובזמן מאוד מאוד קצר. אני משפיעה על הדברים האנשים שיש לי שם.

דוד: באלומת האור שהולכת וגדלה.

נכון, נכון

אז המהות של הראיון בשבילי זה זמן מאוד מאוד קצר שמשפיעים בצורה מאוד משמעותית ממש על החיים של כל מועמד מועמדת שמתראיינים ושזה כלי לחיים למנהלים לנשות משאבי אנוש כאילו זה משהו שהוא סופר פרקטי בזמן מאוד מאוד קצר

אני חושב שהרבה פעמים אנחנו רואים בטעות ראיון ככלי מאוד מניפולטיבי, או קצת כמו שומר סף, ואת בעצם מתייחסת אליו ככלי להעניק אימפקט. זה טוויסט יפה.

אני אגיד ככה, אני חושבת שבתור מי ש... אני יודעת, עד גיל 14 הייתי... ‫הילדה הזאת, השמנמנה, השקטה, ‫שיושבת בכיתה, ‫ויש לה בקושי חברה אחת ‫ובקושי מדברת, ‫ורוב החיים שלי היו בתוך הראש שלי ‫ובתוך הספרים ‫בכיתה י כבר נהיו לי חברות, ‫ט' הייתי בארצות הברית, ‫חזרתי לארץ ביוד, ‫כבר הצלחתי למצוא את הקול שלי ולתקשר אבל כאילו גדלתי באיזה מקום שאני חווה את העולם כלא מבין אותי, בסדר? כי כאילו לא קולטים מי אני ובאמת התמזל מזלי שהראיון הראשון פחות או יותר שעשיתי בחיים גם קיבלו אותי לאינטל והצלחתי להראות מי אני ככה בשטח ולא דרך ראיונות אבל אני גם יודעת שעובר ממני משהו שהוא... המנהלת שלי בזמנו אמרה חשבנו שאת נורא רצינית כבדה משהו כזה אבל אמרנו יאללה בסדר ננסה כאילו גייסה אותי לתפקיד זמני גם אז כאילו היה שם איזה מין משהו אוקיי יש לך אנגלית טובה היינו צריכים מישהו שדובר אנגלית תכלס זה מה שקנה לי את התפקיד לדעתי.

וידעתי שזה מעמד כזה שנורא בקלות אפשר לפספס בו כמו שמפספסים שהיו בזמנו מפספסים אותי הייתי הרבה שומעת "וואי בהתחלה חשבתי שאת נורא רצינית ועכשיו אני קולט שאת, אני יודעת מה מישהי שאפשר לדבר איתה. כל מיני מקומות שהיו פערים והמעמד הזה של ראיון של מפגש ראשון של הטיות של ההזדמנות לפספס כל כך גדולה ולכן זה מקום שהיה לי נורא חשוב כאילו גם כשעזבתי את הגיוס וחזרתי, היה לי זה הדבר הראשון שהיה לי חשוב לחזור אליו, כאילו לראות שאני עוזרת לאנשים לא להתפספס או לא לפספס אחרים

זאת אומרת שאת לא משרתת את המנהל המגייס ואת הארגון כמו את המועמד

אז אני אומרת, לכן אמרתי גם סיפרתי על הקטע עם המועמדים. כן, הם המטרה הסופית שלי, המועמדים הם המטרה הסופית שלא יפספסו אותם, אבל חשוב לי שזה יהיה מתוך הפרספקטיבה הארגונית כאילו יש, אני עוד לא הצלחתי עד הסוף להבין את ה... נקרא לזה את ה WHY שלי. בקונטקסט של ארגונים אבל פחות מעניין אותי לעבוד עם מחפשי עבודה כאילו, עשיתי את זה, זה פחות, למרות שהם המטרה הסופית מבחינתי, שלא יפספסו אנשים אבל אני איכשהו יותר מחוברת, נקרא לזה לקבוצה שנוצרת, לארגון שנוצר לחיבור בין האנשים, וגם אולי מאמינה שההשפעה המערכתית יש לה אימפקט גדול יותר, זאת אומרת, אם שיניתי את המערכת, אז שיניתי כאילו ברמה הרבה יותר רחבה.

דוד: אני תמיד, כשאני עובד עם, אני לא עובד הרבה, כשאני עובד עם בעלי עסקים אז אני תמיד מחפש את הפצע שלהם שמתחבר לפצע של הלקוח שלהם

זאת אומרת, אנחנו תמיד מחפשים את אזור החפיפה, אז את אומרת, הפצע שלי שמחבר אותי לעולם התוכן הזה, זה שאני רגילה לזה שלא תופסים אותי בצורה נכונה, שהיו יכולים לפספס אותי נורא בקלות בגלל כל מיני הטיות חיצוניות, כן?

אני חושבת שכן אני גם תראה אני גם מאמינה שהיום יש, נקרא לזה פער בין איך שתופסים אותי בחוץ לבין מי שאני אני משתדלת כן להיות מאוד אותנטית ושקופה ולדבר על דברים שעוברים עליי, אבל יש מעט מאוד אנשים שנכנסים נקרא לזה למעגל הקרוב שאני באמת משתפת ביום יום שלי שמלווים אותי בדרך כאילו יש שם איזה פער שהוא מבחינתי מובנה ואני יודעת כמה בקלות פספסו אותי בעבר ומפספסים אנשים המעמד הזה של מפגש ראשון הוא של להסתכל מבחוץ בסדר אז כשחזרתי בתשובה אני יודעת שהכיסוי ראש נקרא לזה, השאיר איזה סימן שאלה אצל אנשים שהכירו אותי קודם כשהייתי עם שיער קצוץ, אז הרבה פעמים היו אומרים לי אה את בטח לסבית כי הייתי עם שמנה עם שיער קצוץ כאילו, והמשקל שברוב החיים ככה, אני נקרא לזה, יותר גדולה מרוב האנשים, כאילו, ברור לי שזה איפשהו מכניס אנשים לכל מיני מחשבות.

אני אספר את האנקדוטה, נכנסתי לפני חודש בערך לסדנה, ‫ואיזה מישהי מחייכת, ‫היא אמרת לי "כל הכבוד", ‫היא מצביעה אל הראש שלי אני אומרת לה מה כל הכבוד ‫היא אמרת לי שאת לא צובעת. אני, א' אני לא רגילה כאילו, פעם ראשונה שאמרו לי את זה, לא צבעתי אף פעם בשום קונטקסט, ולא, כאילו אני אף פעם לא צבעתי את השיער וכאילו לא הבנתי את המחמאה עד שהיא לא הייתה הסבירה לי בדיוק מה כל הכבוד, היא אומרת, לא, אני נורא שמחה, רוב הנשים מסביבי צובעות, וכאילו, וגם הייתי עם כיסוי ראש חמש שנים, אז אני כאילו ממש רק בשנה האחרונה אני בלי כיסוי ראש, אז אני לא אפילו פחות מנובמבר חצי שנה.

אני לא חווה / לא חוויתי הרבה את ההתעסקות עם זה שאני לא צובעת את השיער וכאילו פתאום היה לי איזה מזמן לא הייתה לי איזה הטיה חדשה כל ההתעסקות חדשה באיך אני נתפסת. אז כאילו המקום הזה של הפער, בין מה אנשים רואים, לא משנה לטובה לרעה כאילו איך הם תופסים אותי ובין מה שאני מרגישה מבפנים זה פער כזה שהוא אצלי הוא תמיד נוכח, כל החיים וברור לי שבראיון הוא משפיע על איך תופסים אנשים אחרים. זה אם שאלת הפצע שלי שמתחבר זה לגמרי שם

דוד: מדהים. זה גם מה שמחזיק אותך גם שם. אני אנצל לרגע את זה לעוד שאלה שקשורה ככה לדברים שקצת התחלת להעלות בעצם מצאת את עצמך עוברת מול קהילה מקצועית הרבה מאוד דברים אישיים שגם התחברו למקצועי, אוקיי? זאת אומרת, הזוגיות עם יעקב הייתה בחלקה מקצועית, נכון, זאת אומרת הגירושים האלה היו גירושים מקצועיים זאת אומרת, אני זוכר שאני זוכר שכאילו, אני הייתי פעם בכנס וכזה אני לא זוכר איפה זה, זה היה בדיוק בתפר וכאילו אני זוכר את עצמי תוהה מה עומד להיות כזה ובעצם וגם חזרה בתשובה היא פומבית וגם הגירושים הנוכחיים הם פומביים זאת אומרת אין לי שאלה מדויקת כמו איך זה מרגיש איך זה מרגיש איך זה זאת אומרת, את מצד אחד כן יש את המקום המקצועי הנורא נורא נורא חזק, אבל המון אנשים שאת לא מכירה יודעים המון דברים די אישיים עלייך ואני אגיד גם לא במקומות הגודי גודי, אוקיי? כאילו לא במקומות היפים והשמחים והזה, אלא דווקא במקומות המאתגרים. זה מטריד אותך? את חוששת מזה? זה כיף לך?

מורית: לא, זה לא מטריד אותי וזה לא כיף לי. אני כן חושבת שזה הכלי שלי, בסדר? כאילו, בשבילי להבין מה עובר עליי ולדבר על זה, זאת הדרך שלי להישאר אותנטית, גם עם עצמי וגם כלפי חוץ, אז אני מאוד משתדלת לא להסתיר אבל אני גם לא מדברת על כל דבר, כלומר, לא כל דבר, אני מדברת רק על דברים שאני מסוגלת לדבר בלי להתחיל לבכות, כן אז, ויש דברים שקלטתי ממש לא מזמן שאני עדיין לא מסוגלת לדבר, אז אני עוד לא מדברת אותם כשאני בשיחת טלפון אישית עולות לי דמעות, אז אני אומרת, זה לא משהו שנכון להיות איתו על הבמה, גם רק כשזה לא משהו שמשרת עכשיו, הגירושים מיעקב היו אז בצורה מאוד אתה יודע, זה היה עסק שאני הקמתי, הוא הצטרף אליי, הוא בכלל לא בא מעולם הגיוס, הוא  לאט לאט מתוך השנים של הנישואים, נכנס לתוך העולם, וכשנפרדנו, והוא גם היה בחברת השמה, אז כאילו הוא ממש נכנס לתוך העולם, וכשנפרדנו הוא סגר את חברת ההשמה ולקח את HRD בחזרה אליו, אז היה צריך לדבר על זה.

אז קצת השתמשנו בגירושים בשביל בשביל הסימן, אתה יודע בשביל לדבר על זה שעכשיו העסק הולך להיות שלו ואני יוצאת מהעולם של הגיוס, וכאילו השתמשנו בזה לצורך, אז עכשיו אנחנו חברים טובים גם היום אז אנחנו גם אפילו עכשיו בכנס שהיה, אז כאילו קצת השתמשנו בזה, כי כשהתגרשתי אז יש איזה אנשים שלא יודעים שהוא הגרוש שלי, ויש כאלה שזה עדיין מפתיע אותם, וכאלה שאומרים לי, אה חשבנו שרוזן במקרה שניכם כאילו אז, כי זה עולם שנכנסים אליו הרבה אנשים, אז אנחנו לפעמים משתמשים, ומשתמשים בזה גם בשביל גימיק שיווקי וגם בשביל שמישהו שזה מעלה להם סימני שאלה שידעו. החזרה בתשובה השתמשתי בה בשביל הסיפור של ההטיות, כלומר כן כשהיו זורקים לי כל מיני הערות ויצא לי כל מיני מישהו שאמר לי, אני אוכל פה משהו לא קשר אז תסלחי לי, בזמן סדנה בזום כאילו

דוד: יש לי תשובה מצחיקה על זה אגב בתור אני גם בחור דתי אגב אני תמיד שמתנצלים בפניי אני אומר חברה זה בלבול נפוץ אבל אני לא אלוהים

יפה!

כזה שלחתי לך מייל בשבת אני אומר מאמי אני לא אלוהים בלבול נפוץ

אני חייבת להגיד שאני זה אני חייבת להגיד שזה בגלל שיש כל מיני דברים שאני לא דתייה מהבית ואני אתה יודע כשחזרתי בתשובה אז לא בדקתי מזוזות ומישהי פעם אמרה לי מה לא אמרת לא ראית שאין פה מזוזות? כאילו נזפה בי על זה כאילו זה כמובן תקע אותי כי לא הבנתי מה אני מדברת על זה אני אמורה לעשות עם זה קצת כמו השיער הלבן כאילו כשיש משהו שהוא כבר אני משתמשת בו בשיחות אז זה כבר יותר קל לי אבל בפעם הראשונה שזורקים איזה הערה זה הפתיע אותי ואז התחלתי להשתמש בזה כלומר כשזה משרת את המטרה אני משתמשת אין לי בעיה לחשוף עצמי בסדר אין לי בעיה לדבר על התגרשתי, לא התגרשתי, התחתנתי, כאילו אין לי בעיה לדבר על הדברים האישיים גם לא מזמן ראיינתי את הילד שלי שהוא על הספקטרום האוטיסטי.

אז סיפרתי עליו הרבה במשך שנים הזה שהוא על הספקטרום וקשה לו להסתכל בעיניים כשהוא הגיע כבר לגיל מבוגר, הוא כבר שנה וחצי שם בעבודה, וכשהוא אמר שהוא יסכים להתראיין אז גם פתחתי את זה וחשפנו את זה ושמנו את זה על הבמה, והיה ראיון מאלף ומרגש מבחינתי

דוד: מאוד, מאוד מאוד מאוד.

ראית אותו נכון.

ברור, בטח, זה הדבר שלא מפספסים

מורית: אז אני אומרת, השיתוף הוא נכון לי, כל עוד הוא רלוונטי. כאילו, אני לא אוהבת סתם לדבר, וחלק מההתבשלות שדיברנו עליה בהתחלה, היא ההתבשלות של להבין מתי זה נכון, מתי זה יהיה רלוונטי מתי זה נכון ומה זה בעצם משרת, זאת אומרת מה התובנה שאני רוצה לתפור מאחורי הסיפור נכון. כן.

מה שגם לוקח אותי למקום של הערבוב בין המקצועי לבין האישי, זאת אומרת את יכולה להיות אשת מקצוע מאוד מאוד מאוד טובה עד מחר, אבל את בן אדם ואת מביאה את כל כולך לתוך הדבר, ואני חושב שזה גם מה שמדביק אלייך אנשים לאורך הרבה מאוד זמן

אנחנו באזור הכייפי של שאלת לאן הולך השוק בעינייך

ואני רוצה, יש פה, זה שאלה שתלך לשני סעיפים שונים, סעיף אחד, אני רוצה אני רוצה לדעתך את עמדתך בנוגע, בעולם של AI, Unique Added Value של אשת מקצוע בתוך עולם גיוס, דווקא בתור דבר שיכול להיות אוטומטי, דווקא בתוך דבר שיכול אפשר לאפיין אותו באמצעות אלגוריתמים, בואו, במקומות מסוימים זה כבר לגמרי קורה אז, אז, את יודעת, אני מאמין שמאזינות לפה הרבה נשות מקצוע מעולם הגיוס איזה ערך מוסף הן צריכות לחפש לעצמן כדי לשמור על הרלוונטיות שלהן בתוך העולם הזה, והסעיף הבא של אותה שאלה היא תהיה קשורה למשבר הנוכחי

אז קודם כל אני אגיד שאני חושבת שהמקצוע הולך להשתנות, הוא כבר משתנה as we speak לגמרי אני חושבת שהוא לא ייעלם, אבל מי שתהיה, ‫כי שיישארו בו יהיו חייבות להשתלט על הטכנולוגיה, לתרגל אותה, להתנסות איתה, לעבוד איתה ואני נורא שמחה להגיד שאני רואה את זה כבר קורה.

כלומר היינו בכנס שבוע שעבר ‫וויקי שאלה מי פה כבר שיחק עם ‫"צ'אט ג'יפי טי", ‫ולפחות שלושת רבעי חדר הרים ידיים, שזה המון בשביל טכנולוגיה ‫שקיימת רק כמה חודשים. כששאלנו את זה על לינקדאין, ‫לקח שנים עד שהגענו לכמויות כאלה שהרימו את היד

דוד: אני חושב שאגב כל העולם של הAI הוא באופן גם מפחיד אבל גם מדהים, הוא נורא נגיש זאת אומרת הנגישות היא מדהימה לא צריך מאוד להתאמן.

העולם קיים הרי שנים, הוא הפך להיות פופולרי ברגע שהוא נהיה נגיש ברגע שהוא הונגש. אז אני חושבת שכל מיני דברים שהיינו רגילים לחשוב לבד פתאום נתחיל לשאול את המערכת, כל מיני שאלות שהיינו רגילים לעלות לקבוצת וואטסאפ, ולחכות שיענו לנו, ולשאול פתאום אני שואלת את הצ'ט ג'יפיטי והוא עונה לי אז המקצועיות של מגייסות תצטרך להיות הרבה יותר להשתדרג אבל רגע מאתגר אותך אוקיי מה זה אומר זאת אומרת זה אומרת בעצם האמירה "מקצוענות של מגייסת" הולכת לעבור איזשהו רוויז'ן נכון הולכת לעבור איזשהו טרנסישן. ממה למה או אפילו ממה אנחנו יודעים אבל למה זאת אומרת איך מגייסת היום צריכה להדגיש את המקצוענות שלה כדי להביא ערך מוסף על הכלים הטכנולוגיים שהולכים ומשתפרים אני חושבת שזה בא לידי ביטוי ביצירתיות בלדבר עם יותר אנשים בלייצר יותר רעיונות חדשים שקודם לא עשו כלומר אם עד עכשיו פרסמתי רק בשלושה ערוצים או איתרתי מועמדים רק בשלושה ערוצים לחפש עוד מקורות ולנסות אותם ולהשקיע בהם ולחפש עוד כלים ש...

דוד: בעצם אומרת הבינה המלאכותית יודעת להתבסס רק על דברים שכבר נעשו רק על דברים שכבר... יש להם איזשהו תיעוד

כן ואז החלק של היצירתיות שלנו, של רעיונות חדשים של מקומות חדשים, של לחבר דברים שכבר נעשו בתעשייה אחרת ולהביא אותם אליי, אני חושבת שהסיפור של לדעת לשאול שאלות הולך להיות מאוד משמעותי, כי הכלים האלה עובדים טוב ככל שאתה שואל שאלות יותר טובות, וככל ש... לפחות מה שאני גיליתי, אתה נותן למערכת אחת לדבר עם שנייה, כלומר, אני גיליתי שככל שאני לוקחת שאלות ממערכת אחת ושם אותן בצ'אט ג'יפיטי  תנסח לי תיאור טוב לתמונה שתראה את זה אז הוא ניסח לי תיאור טוב ולקחתי את זה למידג'רני, וזה בנה לי, והלוך וחזור, כאילו ומול זה יש קהילות שאפשר להגיד להן אוקיי, זה מה שעשיתי, מה דעתכם.

אז שאלתי שאלה בקהילה, אמרו לי, זה כן קיים, זה לא קיים, והשיחה, כלומר, אני חושבת שיש פה תפקיד להיות משהו הרבה יותר אקטיבי כאילו יש משהו הרבה יותר אקטיבי בלעשות ולא רק לחזור, אני חושבת שהכלים האלה בעיקר נכנסים במקומות שמצאנו את עצמנו, שמגייסות מצאו את עצמן כמו תוכי ניתן למשל את התפקיד של מראיינת טלפונית, בסדר? זה תפקיד שהטכנולוגיה תחליף, היא תחליף בבוטים, היא תחליף לזה עכשיו, זה לא שנבטל את המקצוע, זה להגיד אוקיי, אני רוצה אותך במקום הרבה יותר יצירתי, הרבה יותר משמעותי, מאשר רק מרגישה את המועמדים, או מאשר רק שואלת אותו את אותה סדרה של שאלות, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. זאת אומרת, זה מעלה את הרף של מה שאנחנו נוכל לעשות ולדרוש מעצמנו, אבל זה בתנאי שאנחנו נלמד לעבוד עם הכלים, זה כאילו נשתמש בהם בשביל לשדרג את העשייה וזה כן ידרוש גם להיות הרבה יותר נחושים מול הארגון ולדרוש תקציבים, ולדרוש טכנולוגיה, ולדרוש הטמעה של מערכות, ולהגיד, זה אי אפשר להמשיך לעבוד כמו שעבדנו עד היום עם אקסלים, 30% מהארגונים עוד עובדים בלי מערכת ניהול גיוס עם אקסלים, בלי שום דבר מהטכנולוגיה רק עם הדברים החינמיים אז מצד אחד יש המון כלים חינמיים, מצד שני צריך ללמוד כדי לדעת איך לעבוד איתם, כאילו, יש פה איזה שהוא תהליך שתצטרך להיות השקעה בללמוד כדי להבין איך לעשות את קפיצת המדרגה הזו

דוד: מעניין ועדיין לא מוותר: ערך מוסף ייחודי למגייסת על פני AI, או וואטאבר

אני חושבת שערך מוסף ייחודי ‫הערך היא יהיה בלנהל את התהליכים, בלבנות תהליכים יותר יעילים, ‫יותר חכמים. ערך מוסף יהיה בלשאול מועמדים ‫את החוויה שלהם ולנתח את התוצאות ‫כאילו, לקחת את זה למקום שהוא הרבה יותר בדיאלוג, ‫הרבה יותר קהילה ‫דברים שעד היום לא קמו, ‫זה קהילות של מועמדים, ‫זה תהליכים עמוקים של הבנה ‫של חוויית המועמדים ולחקור את מה המועמדים אומרים ‫זה לבנות מערכות יחסים עם מועמדים ולא רק לפרסם ולגייס ולפרסם לא רק משהו מאוד מאוד אד-הוקי אלא איזה תהליכים הרבה הרבה יותר עמוקים לטווח ארוך זאת תפיסה חדשה לגמרי של הפייפליין.

נכון, זו תפיסה אחרת היא תפיסה יותר שיווקית שאנחנו רואים אותה כבר בחלק מהארגונים, בחברות ההייטק כבר נכנסו אליה, אבל דווקא אם נחבר את זה שהיום השוק הוא בסוג של עצירה והקפאה המקום שבו הגיוס צריך להיכנס כרגע זה באמת בלבנות תשתיות ללבנות מערכת יחסים לטווח ארוך שברגע שירימו את הדגל עוד פעם ויגידו אוקיי חזרנו לגייס אני כבר אהיה במערכת יחסים אני כבר אהיה במקום שהמועמדים מכירים את הארגון אני כבר אהיה במקום שהם מעריכים את הארגון כבר באו למיטאפים כבר באו לאירועים אבל יש פה איזשהו שינוי של כל התפיסה הגיוסית לתפיסה שהיא הרבה יותר מערכת יחסים שאפשר לבנות כשיש לך טכנולוגיה שעושה את הפרסונליזציה, את החיבור האישי זה כמו CRM, כמו דיוור, כמו כל מיני  מערכות כאלה שהן כבר קיימות, רק רוב הארגונים לא עובדים איתן, כמו מערכת נגיד שאני עובדת לשמור על קשר.

אני בקשר עם אלפי מגייסות מנהלות גיוס, אבל לא בגלל שאני מתקשרת אישית לכל אחת מהן אלא בגלל שאני כותבת להן, אני מייצרת תוכן אני מייצרת ערך, ואז אם מחר אני רוצה לגייס או למכור, שזה בעיניי אותו דבר, אז כבר יש לי למי כאלה תהליכים אני חושבת שצוותי גיוס צריכים לעשות, וסוף סוף עכשיו כשנכנסות המערכות האלה, מתפנה זמן, יכול להתפנות זמן כדי לעשות את זה

מהמם.

דוד: המשבר הקיים בשוק מה צפי לדעתך

מניסיונך בתור מי שראית את השוק הולך הרבה תנודות. הרבה קדימה, הרבה אחורה היית פה כשהיו הרבה פיצוצים. נכון היינו גם בשנת 2000, היינו גם ב 2008

ב-2000 ניהלתי גיוס וב 2008 כבר הייתי יועצת, וגם ב2020. אני אגיד קודם כל שכשהשוק בהקפאה, ואנחנו עוד לא בהקפאה, אנחנו בהאטה אבל גם כשהשוק בהקפאה מאוד מאוד מאוד קשה לגייס כלומר גיוס זה מנגנון שלא נעצר אף פעם ודווקא כשהארגון בהקפאת גיוסים אבל עדיין צריך לגייס זה מעמד מאוד מאוד מורכב ואני חושבת שהיום מה שאנחנו רואים שקורה זה שהתפקיד של המגייסות הולך פנימה יותר. הולך פנימה לארגון הולך לניודים פנימיים שזה תמיד היה משהו שהגיוס היה צריך להיות בו לדעתי אבל בעומס גיוסים הרבה פעמים השאירו את המגייסות כלפי חוץ, וצוותי משאבי אנוש כלפי פנים, אנחנו רואים היום, דיברתי על זה קצת עם רינתיה בוובינר שעשיתי איתה, אנחנו רואים מעבר לskills based organizations  לארגונים שמגייסים לכישורים, ולא רק מגייסים לקורות חיים או על איזה קרדיט ‫מהניסיון הפורמלי ‫ניסיון מאוד מדויק.

‫אני בדיוק מקשיבה לספר של ג'וש ברזין irresistable ‫והוא מדבר על זה שהדברים הופכים ‫היום להיות הרבה יותר כלליים ‫הוא אומר, אנחנו מגייסים מהנדס, לא דווקא מהנדס כזה, ממש שהוא הרבה יותר גמיש והרבה יותר רחב בגלל שהתחומים מתפתחים כל כך מהר אז מצד אחד כן צריך לדעת לזהות את הכישורים שיש, אני חושבת שהיכולות של מגייסות יצטרכו להיות גם לראיין ולאתר ולסנן בצורה מקצועית בעצמם, ‫גם להכניס כלים טכנולוגיים ‫שעוזרים לעשות סינון הרבה יותר מהיר ומדויק ומעמיק

‫כלומר, מה שהבינה המלאכותית הכניסה ‫לעולם של הסינון והמיון הוא מטורף ‫נחשפתי לכמה כלים רק בשנה האחרונה, ‫הצגתי אותם באירועי חשיפה שלי, ‫ואני אישית מאוד מאוד נכנסת עמוק ‫לעולמות האלה של להבין ‫את הכלים החדשניים חלקם סטארטאפים ישראלים, חלקם גלובליים. חלקם ישראלים שהופכים להיות גלובליים ומאוד מאוד מעניין לראות את הטכנולוגיה שמשתנה ואני אגיד, אני חושבת שההקפאה הזאת ‫ההקפאה שקורית היום בשוק תחייב אותנו להצליח, נקרא לזה דווקא להישאב פנימה, ‫לעזור לבנות צוותי משאבי אנוש הרבה יותר מסונכרנים ביניהם, כלומר, כשגייסתי מישהו לאיזה שהם כישורים לראות איך אני בונה לו או לה מסלול התפתחות בתוך הארגון לתפקידים חדשים, תפקידים שנוצרים, לגייס ולהכשיר אנשים שהם באים עם לא מספיק רקע אבל יש להם איזשהו בסיס להכשיר אותם

דוד: בעצם את קוראת פה, אם אני, אני עושה כותרת מהזה, את קוראת פה לפחות הפרדה בין, זאת אומרת יש, לאורך השנים נהיו הפרדות מאוד מאוד מאוד עמוקות וחדות, אוקיי? בין גיוס לבין למידה ופיתוח ארגוני לבין לא יודע מה ביזנס פרטנר ובעצם במה שאני שומע אותך מבקשת שיהיה הרבה יותר קשר והרבה פחות הפרדה

מורית: אני חושבת שההפרדה בגדול תישאר אבל כן תהיה גם הרבה יותר התניידות בין צוותים וגם הרבה יותר שיתופי פעולה כלומר, אני לא חושבת שצריך יהיה לוותר על ההתמחות, יש המון ערך להתמחות המקצועית בגיוס ולהתמחות המקצועית בלמידה, גם יש המון כלים שהתפתחו ונבנו לכל אחד מהתחומים, אבל אנחנו גם רואים אפילו דרך הכלים שכלים שנולדו לצורך למידה ופיתוח אירוני פתאום הולכים להיות כלים לגיוס, כי ניוד פנימי וכי אונבורדינג הוא קשור לעולם של הגיוס כלומר, יש הבנה היום שיש הרבה יותר שככל שנעשה את המעברים בין השניים, הרבה יותר חלקים, אז זה יהיה הרבה פחות נפילות הנפילות היום בניהול של חוויית העובדים קורות כשאנשים נכנסים לארגון ואתה, טוב, עכשיו אתה של משאבי אנוש ‫או הגיוס עשו אותה עוד כאילו...

‫אז כאן כאילו רגע שאלה קונקרטית: באיזה נקודה בזמן לדעתך תפקידה של המגייסת נגמר ‫ב employee life cycle

אני לא באמת חושבת שהוא נגמר, ‫אני חייבת להגיד. כלומר, ‫אני חושבת שהמומחיות הגיוסית היא להבין מה צרכי התפקיד ולעזור לזהות מי הכי מתאים לו, מי הכי מדויק לו, מבחוץ או מבפנים וזה נכון בוודאי כשאנשים מבחוץ, כאילו היכולת להצליח לאתר את האנשים מבחוץ ולהכניס אותם, אבל גם אחרי שהם נמצאים מבפנים לפעמים הדבר הכי נכון לתפקיד זה שמישהו מבפנים, אפילו ממחלקה אחרת לגמרי, יגיע ויאייש את תפקיד, וזה הדבר הנכון לבדוק אותו קודם כל, לפני שאני פונה החוצה להתחיל לבדוק מי כבר יש לי בתוך הארגון ולעזור לארגון להסתכל על עצמו לא בצורה מחלקתית או מחולקת, כי הגיוס זה המחלקה היחידה שיש לה את ההסתכלות הגיוסית על כל הארגון הרחבה. נכון?

דוד: אז בעצם, בעצם את אומרת, אם אני מחבר את זה רגע לשאלה שממנה יצאנו, על ערך מוסף ל AI אז אני אומר מה שאני שמעתי או מה שאני הבנתי מתוך מה שאת אומרת, אני אמשיך להסתכל כמגייסת על התפקיד שלי כעל מילוי התקן באדם מתאים יהיה קל מאוד להחליף אותי. אוקיי יהיה קל מאוד להחליף אותי ואם לעומת זאת אני אסתכל על התפקיד שלי כתפקיד שהאחריות בו לא נגמרת כי האחריות היא על הפוזישן בכלל לא על הבן אדם שממלא אותה האחריות היא על הפוזישן שממשיך לשרת את הארגון ובתוך זה, כן, מדי פעם זה הבן אדם מדי פעם הוא מבפני מבחוץ תה תה תה תה תה. הסתכלות יותר אסטרטגית, יותר רחבה, יותר מערכתית, ולכן גם יותר מחוברת להמון מקומות בתוך הארגון, זה קצת בעיני הגדרה מחדש של המקצוע

אני חושבת שההסתכלות מאוד אסטרטגית והיא צריכה להיות מאוד מחוברת לביזנס. כלומר, ההבנה של לאן הביזנס הולך ומה השינויים שיש ומה הארגון שלי עושה ומה זה בדיוק אומר. כלומר אני פוגשת מגייסות שלא תמיד יודעות חוץ מהספיץ' שהם אומרים בטלפון ככה גם אתה ואני דיברנו על זה פעם גם על מנהלים כלומר אני חושבת שהיכולת להבין לעומק מה זה אומר להיות במקצוע/ בארגון הזה מה המשמעות שלו ואז מי הכי מתאים ואיך יכול בן אדם מתוך הארגון, מהאנשים ... כלומר איזושהי הבנה עמוקה מצד אחד לדיוק של מי מתאים לתפקיד  ומצד שני כן ההסתכלות האסטרטגית של להיות מסוגלת לעשות את הזום אאוט ולהסתכל על כל הארגון ולהסתכל על כל העובדים שיש בפנים ולהבין איך הכי נכון כולל להגיד להנהלה בואו נעצור כרגע גיוסים אם אנחנו עוד רגע נלך לפיטורים בואו לא נפטר ובואו ננייד מבפנים, בואו נעבוד עם מה שיש בפנים בואו נעבוד עם מי שיש בפנים בואו נזהה את הכישורים שיש לנו בואו נמפה את כל הכישורים מה צריך לכל תפקיד. כאילו יש פה איזושהי אחריות אסטרטגית על הדיוק הזה כאילו כן המשפט שאמרת בהתחלה אבל לא רק אוקיי יש לי תפקיד ואני אגייס אליו אלא מאיזושהי הסתכלות שהיא זזה מהזום מן הקדימה הקרוב לזום אאוט רחוק.

דוד: ואני גם שומע אותך רוצה לתת רשות להגיד יותר זאת אומרת רוצה לתת רשות להתערב יותר רשות להיות יותר אסרטיבית יותר ברורה יותר להעיז יותר להמליץ גם על מקומות שלא זאת חוות דעתי עליו לדעתי הוא מתאים תתקדמו איך אתם רואים לנכון זאת אומרת את פה את פה מבקשת ומזמינה את עולם הגיוס להיות הרבה הרבה הרבה הרבה יותר אסרטיבי, פעיל

כן, כי אני חושבת ש... כן, לגמרי, אני חושבת שנכון להעז אני חושבת שאנחנו לרוב נשים צעירות מול מנהלים מבוגרים וזה הרבה פעמים נכנס ל"מי זאת הילדה הזאת בגיוס שחושבת שמעיזה להגיד ככה". אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו רואים דברים בצורה יותר מדויקת, יותר מקצועית דרך אגב, הרבה פעמים גם יותר מהסמנ"כליות משאבי אנוש שלא צמחו מתוך הגיוס אז יש הרבה פעמים אני פוגשת מגייסות שהן מראיינות יותר טוב מהסמנכ"ליות שלהן אני חושבת שזה באמת מעמד לא פשוט, גם כשזה ויכוח על בן אדם בודאי וגם כשזה הסתכלות על כל הארגון בכלל, על התהליכים כן.

כן, אני חושבת שאם יש משהו שהטכנולוגיה עכשיו עושה מדהים, ‫זה לשחרר את הצורך ‫מלהיות בתפקידים קטנים ‫ולאפשר לנו להיכנס לתפקידים ‫יותר גדולים, וזה דורש, זה דורש להיות הרבה יותר, ללמוד, זה דורש להגיד מה אתה חושב, מה את חושבת, כן? ‫זה גמרי מספיק הראייה הזאת, כן

מרתק. אנחנו לקראת הסוף וואו אני הולך לעשות לך את שאלת התכונה חיובית ושלילית, אבל בצורה מעט אחרת.

לא!!

וודאי שכן, מה זאת אומרת? ברור אבל בצורה מעט אחרת, אוקיי? זאת אומרת, לא תכונות, אבל אני כן רוצה שתחשבים ותשתפי אותנו בגאווה המקצועית שלך ובכישלון המקצועי שלך

וואי.

זה הוורסיה שלי. לתכונות חיוביות

הגאווה המקצועית שלי? הגאווה... משהו יותר. לא, הגאווה המקצועית שלי זה הידיעה שיש אנשים שהצלתי את הראיון שלהם, ‫את התפקיד שלהם, שבאו אליי מגייסות ואמרו לי, והיו לי כמה כאלה כאילו זה קרה לי כמה פעמים, שאמרו לי את יודעת, היה לי אתמול מישהו בראיון שאם לא הייתי עוברת דרך הסדנה, אז הייתי פוסלת אותו על הסף, ובגללך חיכיתי עוד קצת ופתאום גילינו משהו... כלומר, בשבילי, כל אחד כזה, אני לוקח שבוע מסתובבת על איזה ענן כזה, ההבנה שהצלחתי להציל למישהו את התפקיד, את ההזדמנות היה לי גם עם המחפשי עבודה, מישהי שאמרה שהתראיינה לתפקיד אחד ובסוף גייסו אותה לתפקיד בכיר יותר בגלל שהיא הצליחה להציג את עצמה אז הסוג הזה של המקומות זה ‫הגאווה הגדולה שלי ואני אגיד עוד בכוכבית גם הגאווה שהכנסתי את לינקדאין לגיוס, ‫כאילו היכולת לשנות את הגיוס בישראל באותם שנים של תחילת המדיה החברתית, ‫שהייתי הראשונה שלימדה גם על זה אני מאוד גאה.

הכישלון שלי וואי... אני חושבת שהכישלון הכי גדול שלי ‫זה היה קשור ל.. ‫אני אקרא לזה לחוסר ביטחון שלי בעצמי, ‫ולתחושה שאני צריכה אנשים אחרים ‫שיגידו לי מה לעשות, ‫אז גייסתי סביבי צוות ‫ועבדתי עם בן זוג, לא יעקב, ‫אלא סבב ב' ‫של הנישואים, ונתתי לו ולהרבה אחרים ‫להגיד לי מה הם חושבים, ‫ולא הייתי מספיק בטוחה בעצמי ‫בשנים האלה ‫זה הביא את העסק לתחתית התחתיות, ‫גם מבחינה עסקית, גם מבחינת העשייה. ורק כשעצרתי את עצמי איפשהו בסוף 2019, ברוך השם שלפני הקורונה, ואמרתי די, אני חייבת רגע לחזור לעצמי, חזרתי להדריך ראיון, ואז בקורונה דרך עשיתי הרבה הרבה דברים בזום זה החזיר לי את העסק ואת עצמי אבל זה היה המקום, זה הכישלון הכי מהדהד שאני עוד משלמת עליו עד היום

אני חושב שכאילו בשיחה שהתחילה מהצורך הכל כך חזק באוטונומיה, והכישלון הוא במקום שבו הקשבתי לאחרים במקומות שלא הייתי צריכה להקשיב להם נכון נכון. אני כאילו אפילו לא מנתח את זה, זהו, אני מניח את זה פה

וואי, דוד, תודה רבה, איזה כיף ותודה לך, לכם שהייתם פה, אני ממש...

רגע, רגע, אף אחד לא הולך איך היה לך?

איך היה לי?

באמת מרגש וקצת מפחיד עדיין, כאילו, יש משהו בלא לדעת מה השאלה הבאה שלך שמסתבר שהרבה יותר מפחיד אותי ממה שקלטתי מראש, שיפחיד אותי, אבל גם השארת אותי אם איזו נקודה שאני חייבת לחשוב עליה עוד על האוטונומיה מול להקשיב לאחרים איפה זה נכון לי ואיפה פחות, ולהבין את הבלאנס הזה, שאני חייבת להגיד עד שלא אמרת שזה כאילו מתנגש, לא קלטתי את שני הקצוות, כאילו זה היה לי נורא ברור ששניהם ביחד ולא וכואב שאלת הכישלון, לא מספיק עצרתי לחקור את עצמי במקום הזה, ותודה על כל מה שאתם כותבות, זה כיף.

אני מתחבר גם למה שנכתב פה בתגובות ואני אגיד, מורית, שבתור מי שמסתכל עלייך כבר שנים, אוקיי? את באמת, אני חושב, אחת האיכויות הגדולות שלך, שאת מצליחה כל הזמן להחזיק קטבים בכפיפה אחת, בסדר? את מצליחה להיות חזקה וחלשה, אוקיי? חכמה וכאילו טיפשה, אני אגיד לא אבל דיברנו על זה בהתחלה כאילו גם נורא חכמה וגם נורא foolish כאילו במקום הזה, מאוד קשובה ומאוד עצמאית ואוטונומית, מאוד מקצוענית ומאוד אינטואיטיבית ואני חושב שאני רואה בך thought leader בסדר זאת אומרת כאילו באמת מנהיגה של עולם תוכן מסוים, ממש בהגדרה ל thought leadership הפנים שלך עולות בעיניי בטח בעולם הגיוס בישראל, אם לא הרבה מעבר לזה ואני אגיד שאני חושב שאת מרוויחה ביום יום את המקום הזה בזכות היכולת כל הזמן להחזיק בתוכך דברים שלנו האנשים הרגילים הם כל הזמן מנוגדים ואת כל הזמן מצליחה כאילו ליהנות מאיכויות כאילו סותרות אבל רק אצלך הן מצליחות לא לסתור וזה הופך אותך שוב כל הזמן מוקפדת אך נגישה מדויקת אך זורמת, כל הזמן מבלי שהקטבים רבים וזה איכות נדירה וכיף לנו שאנחנו מקבלים את זה ממך

מורית: השארת אותי בלי מילים, ואדומה כולי, אני מסמיקה אני מרגישה את זה תוך כדי...

זכינו מורית

דוד, תודה רבה רבה. זכיתי אני, תודה רבה גם לך. רגע, גם לכם שהייתם פה וגם כתבתם, ולך שאתה גם חבר וגם קולגה וגם בדיוק מה שרציתי זה איך שזה יצא, גם האישי וגם המקצועי והאיזון בין השניים, בלי לדעת, ידעתי ולא סתם הרגשתי שזה נכון שאתה תהיה פה במקום הזה אז זכות שלי, תודה לך, תודה לכם

איזה כיף שהייתם פה ניפגש בפרק 101, אנחנו... יאללה

יוצאים למאה הבאה

ביי לכולם, תודה רבה, תודה, תודה, תודה, דוד

שבוע מעולה

שבוע מעולה, ביי

התגובות ששלחו לנו בסוף השיחה:

• תודה רבה
• תודה רבה מורית ודוד, מעניין!
• מרתק ממש, תודה מורית :)
• היה מעולה! תודה רבה לשניכם :)
• תודה ענקית, היה מצוין ומורית תודה על התובנות את אישה חזקה ומעוררת השראה !!
• וואו זה היה כל כך רב ערך עבורי
• שניכם מדהימים- השאלות מדוייקות ומורית, את השראה יותר מתמיד
• היה מרתק מורית ודויד! תודה רבה על פתיחת שבוע עם הרבה תובנות מעניינות וחומר למחשבה 🙂